משרשי המצוה שלא יאמר הואיל ונשתנה שמם שנקראים צמוקים ולא ענבים, וגם טעמם נשתנה, ונתייבש מהם יינם וליכא בהו משום שכרות, מותרים באכילה שלא נאסרו רק ענבים לחים מלאים יין, ועל היין הקפידה התורה, לפיכך ביאר הכתוב איסור גם בהם. כי ענבים הם, ואם נתייבשו יינם מפקד פקוד בתוכם, ואם ישרה אותם במים יצא מהם. ומזה הטעם אסרה התורה גם זרע הענבים (במצוה שע"א) וקליפת הענבים (מצוה שע"ב), שלא תאמר הני ודאי לית בהו שום לחלוחית יין כלל והותרו, לפיכך ביאר הכתוב לאו בכל אלו, דגם אלו אסורין כיון דמענבים הם, ולך לך אמרינן נזירא סחור סחור \לכרמא לא תקרב, וכל שבהן ריח היין לא יאכלו, אפילו רק משרת ענבים אסרה תורה.

מראה מקומות עיין מצוה שס"ח.

שע) {גדר האיסור}קיום המצוה. נזיר האוכל כזית צמוקים, או שאכל חצי זית ענבים לחים וחצי זית יבשים, בעדים ובהתראה לוקה.1 {המושיט כוס יין לנזיר}ואסור להושיט לנזיר כוס יין או כל היוצא מן היין, ואם עבר והושיט לו כוס יין הרי זה עובר בלפני עור, ואפילו לא שתה הנזיר היין.2 ואם שאל אחר כך על נזירותו אי עבר בלפנ"ע או איגלאי מילתא למפרע דלא עבר נסתפקתי בזה במקום אחר,3 ונראה דלא עבר. {שאר פרטי דינים}והנה מי שאמר הריני נזיר נעשה נזיר מיד ומצווה על מצוות הללו, ושלשה דברים אסורים עליו היוצא מגפן והתגלחת ולטמא למתים.4 נזיר שנטמא בתוך ימי נזירותו יביא קרבן טומאה וסותר הכל ויתחיל למנות מחדש משנטהר.5 {שאל על נזרו}נזיר איתא בשאלה, ואם התרו בו למלקות ועבר והביאו להלקותו ואפילו כבר מתוח על העמוד ללקות והחזן והרצועה בידו ונשאל על הנזירות נפטר ממלקות, ואם כבר התחילו להלקותו ובאמצע התירו לו, כרגע אני מסופק אם פוטרין אותו ואין הפנאי מסכים לברר כעת. ומכל מקום לא הוה בנזיר התראת ספק שמא ישאל על נדרו, משום דמוקמינן ליה אחזקתו,6 פי' דאוקמינן ליה בחזקת איסור שהוא עכשיו נזיר ויש לו חזקת איסור, ואם ישאל אז עוקר החכם מעיקרו ואינו עכשיו ואנן מוקמינן אחזקת שהוא עכשיו, ועיין שו"ת בית שערים למרן זקיני יו"ד סי' תמ"ט, והבן.7 ונסתפקתי בהמושיט כוס יין לנזיר דעבר אלפני עור ואח"כ נשאל הנזיר והתירו לו נזירותו אי נפטר המושיט ג"כ מלפני עור או דילמא בשעה שעבר עבר על איסור ומה שעשה עשה, וצ"ע.8 {שיכור הנוזר מכוס יין}שיכור שנתנו לו כוס לשתות ואמר הריני נזיר ממנו אינו אסור אלא באותו כוס, ואם הגיע לשכרותו של לוט אין בדבריו ממש ואינו חייב על כל עבירה שיעשה משהגיע לשכרותו של לוט, דאינו בן חיוב.9 ועיין מש"כ בספרי נזיר (סי' ח'), ועוד דיני נזירות מה שכתבתי שם בס"ד. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזו"נ.