משרשי המצוה, אקדים לך הקדמה שאם תמצא לפעמים שאכתוב טעמים מנגדים אלו לאלו אל יקשה לך, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים ושבעים פנים לתורה. והנה טעם אלו המצות כולן עולה לקנה אחד, כיון שבא היין מהם ולכן אסור בכולם. וכתב הרדב"ז ז"ל דענין הנזירות היא לפי שהנחיל הקב"ה לישראל ג' כתרים, כתר כהונה זכה בה אהרן לו ולזרעו אחריו, כתר מלכות זכה בו דוד וביתו אחריו, כתר תורה מונח לכל מי שירצה לזכות בה, ולא הכל ראוים להיות זוכים בכתר זה מפני טרדות העולם ועומק המושג וקוצר המשיג, לפיכך רצה הקב"ה לתת לישראל מצוה זו כדי שכל אדם מישראל יזכה לכתר קדושה, ויהיה מדרגתו כמדרגת כהן גדול. ומטעם זה נקרא קדוש ונזר אלקיו על ראשו, ורוב אזהרות ומצות שנצטוה בו כהן גדול נצטוה הנזיר, ונאסרו לו הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן, כי הטהרה מביאה לידי קדושה וגודל שער מורה הכנעה והרחקה מיין מורה הפרישות.

מראה מקומות עיין מצוה שס"ח.

שסט) {דיני קבלת נזירות}קיום המצוה, צריך אני להקדים להוי ידוע כי דין נזיר נוהג בזמן הזה ככל דיני נדר1 וכל מי שקבל עליו בנדר להיות נזיר, שאמר הרי עלי להיות נזיר או הריני נזיר או אפילו לשונות וביטוים שהמשמעות שכיוון להיות נזיר וגמר בלבו והוציא בשפתיו דברים כאלו הרי זה נזיר.2 וכל כנויי נזירות כנזירות כגון נזיק נזיח, פזיח.3 האומר הריני נזיר על מנת שאשתה יין ומטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולם,4 האומר הריני נזיר מן החרצנים בלבד, או מן היין בלבד או מן התגלחת בלבד וכיוצא בזה כל שנדר מן אחד הדברים שאסורים לנזיר אסור בכל, ואף על פי שלא היה בלבו אלא לדבר זה בלבד.5 וסתם נזירות שלשים יום.6 ואם קבל עליו פחות משלשים יום הרי זה נזיר שלשים דאין נזירות פחות משלשים יום,7 ואם קבל עליו יותר משלשים יום הכל כפי מה שקבל.8 אמר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת הרי זה נזיר שלשים ואחד יום, שאין נזירות לשעות9 {נזירות מחלוקת הפוסקים בנזירות בזה"ז}וכבר תמהתי על הפוסקים שלא הביאו דיני נזירות בש"ע אלא אחת הנה ואחת הנה, ועיין ש"ך יו"ד סי' רל"ט ס"ק כ"ח שכתב דנזירות נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית בין בארץ ובין בחו"ל. והרמב"ם ספ"ב (הכ"א כ"ב) דנזירות כתב מי שנדר בנזיר בזמן הזה כופין אותו לעלות לא"י, וכל זמן שהוא בחו"ל כל דקדוקי נזירות עליו, והראב"ד השיגו דאין טומאה וטהרה בינינו עכשיו.10 ועיין ספרי נזיר (סי' א'). גם נחלקו אי נזירות הוה איסור גברא או חפצא, ע"ש.11 {צירוף לשיעור באיסורי הגפן}והנה אסרה התורה ענבים לחים לנזיר, ואם אכל כזית לוקה, ופחות מכזית אסור מה"ת, והעלין והלולבין והסמדר מותר לפי שאינו לא פרי ולא פסולת פרי אלא כמו עץ נחשבים.12 אכל כחצי זית ענבים לחים וכחצי זית ענבים יבשים מצטרפין, הכלל כי כל המינים הללו מצטרפין לכזית כמו המשקאות לרביעית.13 נתערבו עם שאר דברים כגון גרוגרות וכיוצא בהם, אם יש בהם כזית בכדי אכילת פרס לוקין עליו ואם לא ואין לוקין לפי שאין היתר מצטרף לאיסור.14 ונחלקו הפוסקים15 בטעם כעיקר אי הוה דאורייתא או דרבנן.