משרשי המצוה מה שאמרו בגמ' (סוטה כ"א) תניא רבי אומר למה נסמכה פ' נזיר לפרשת סוטה, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, כי הרבה יין עושה, ורבוי יין גורם לקלקול זנות וכמ"ש (הושע ד') זנות יין ותירוש יקח לב. ואמרו רז"ל (ברכות מ' א') אין לך דבר שמביא יללה על האדם כמו היין. ולכן בסוטה כשאמרו לה פסוקי דזכות אמרו לה הרבה יין עושה, שמא תודה. ורמזה התורה לקדש עצמך במותר לך משום לך לך אמרו לנזירא לכרמא לא תקרב. והרחקת היין מורה הפרישות, ולפיכך נקרא קדוש שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא גדר קדושה. ולכן הנזיר שנתן דעתו להפרש מעניני עוה"ז ולא לחזור אחר התאות יזיר עצמו מן היין שהוא מושך אחר התאוות, ואל יהי בסובאי יין.

נזיר פ"ו ודף ל"ד מכות כ"א, ר"מ פ"ה מנזירות, סה"מ ל"ת ר"ב ר"ג ר"ד ר"ה ר"ו, סמ"ג לאוין רמ"ג-ד-ה-ו-ז.

שסח) {גדרי האיסור}קיום המצוה. כל היוצא מן הגפן או כל מיני יין ושכר שעיקרן מיין שהוא מוהל ענבים,1 וכל משרת יין, כלומר ששרה פתו ביין, או בין ענבים, הנזיר אסור בהם.2 ואפילו נתחמץ היין או השכר שנתערב בו היין אסור לשתותו,3 ועל אלו נאמר וכל משרת ענבים לא ישתה,4 חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה.5 ונזיר השותה רביעית לוג יין בעדים והתראה לוקה.6 {צירוף}והשותה יין וחומץ יחד אינו לוקה אלא אחת,7 ומצטרפין לשיעור רביעית לוג, שאם לא שתה אלא שמינית לוג יין, ושמינית לוג חומץ לוקה.8 יין קרוש אסור לאכלו ושיעורו בכזית כיון שנקרש.9 והשותה פחות מכשיעור אסור מן התורה.10 והשתיה צריך להיות בלי הפסק, שיעור שיכול לשתות רביעית בינתים, ואם שהה כדי שיעור רביעית אינו מצטרף.11 והאכילה צריך להיות כזית בכדי אכילת פרס.12 הכלל ככל אכילת ושתיית איסור, יותר מזה אין מצטרפין למלקות. פרס לדעת הרמב"ם13 הוא ג' ביצים ויש סוברים14 שהוא שיעור ד' ביצים, ויש לילך לחומרא בדאורייתא ובדרבנן לקולא. {שרה פתו ביין}שרה פתו ביין והיה רביעית יין בכדי אכילת פרס מן הפת ואכל כדי פרס שנמצא אכל רביעית יין ה"ז לוקה, והוא שיהיה טעמו וממשו, רמב"ם.15 והמנ"ח כאן הקשה לרמב"ם שהרי שיעור יין ברביעית וגם הצירוף הוא בכדי שתיית רביעית, וא"כ האיך מצטרף בכדי אכילת פרס שהוא הרבה יותר מרביעית ע"ש. וי"ל לפי מה שכתב החינוך מצוה תמ"ד בשיעור אכילת שמן בכזית אע"פ שהוא משקה כיון דלאכילה עומד, ע"ש, והכ"נ כיון דשרה פיתו ולאכילה עומד מצטרף בכדי אכילת פרס, אי נמי דגזרת הכתוב הוא מבכל משרת. עוד י"ל דכיון דהוא מעורב בפת שיעורו בכדי אכילת פרס, והא דהקשה א"כ בכזית סגי אה"נ וס"ל דרביעית כל שיקרש יעמוד על כזית כגמ' שבת ע"ז, ועיין רמב"ם פי"ח מה' שבת ה"ב. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.