משרשי המצוה מה שביארנו בשמן, כי גם הלבונה מהידור הקרבן הוא וריח טוב ואין ראוי לזו להדר קרבנה בשום אופן. עוד אמרו כי האמהות הכשירות והצנועות קרואות לבונה שנאמר (שה"ש) אל גבעת הלבונה, וזו פירשה מדרכן. ולפי שעשתה מעשה בהמה לפיכך קרבנה מן השעורים, מאכל בהמה. וצוה בכלי חרס ולא בזכוכית שאם זנתה אין לה תקנה, ולא כזכוכית שיש לו תקנה בנפיחה, וכן המתים עתידים לחיות ק"ו מזכוכית וזו לא תקום. ולקח מים ועפר מפני שיצירתה מן המים ועפר, ותטעום טעם עפר שנתקללה הנחש. ופרע את ראשה, היא קשטה לפני הנואף הכהן מבזה אותה, היא קשטה פניה לפיכך פניה מוריקות, כחלה עיניה לפיכך בולטות, קלעה שערה לפיכך הכהן סותרה, הראה לו באצבע לפיכך צפרניה נושרות, חגרה לו בצילצול לפיכך מביא חבל מצרי וקושר למעלה מדדיה, פשטה לו ירכה לפיכך ירכה נופלת, קבלתהו על כרסה לפיכך בטנה צבה, האכילתו מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה, השקתהו בכוסות משובחים תשתה מים המאררים, היא עשתה בסתר יושב בסתר עליון שם בה פנים, שנאמר (איוב) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים (מ"ר).

מראה מקומות עיין מצוה הקודמת.

שסז) {גדרי האיסור}קיום המצוה. אסור ליתן במנחת סוטה לבונה, וכהן שנתן עליה לבונה עבר בלאו, ובעדים והתראה לוקה.1 {פרטי דינים}מנחת סוטה באה משל בעל.2 נתן עליה לבונה וחזר וליקטה, המנחה כשרה להקריב.3 נתן עליה שמן ואח"כ לבונה פטור על הלבונה שהרי כבר נפסלה בשמן,4 ודעת הרמב"ם5 דחייב. ועיין לעיל מצוה (קכ"ו) קצת הלכות מדיני לבונה ותלמדנו לכאן. {כשהוזמו עדיה}ונסתפקתי בכהן שנתן שמן או לבונה על המנחה ואחר באו עדים זוממין והזמו העדים, שהדין דהמנחה תצא לחולין,6 אי נפטר הכהן ממלקות כיון דהרי הוברר הדבר דלא היתה ראויה להיות קודש, או דילמא כיון דעבר על ד"ת בשעת נתינה אע"פ שעכשיו נתברר שהמנחה תצא לחולין מ"מ עבר אמימרא דרחמנא בשעת נתינה שהיתה קדושה, ועדים זוממין חדוש הוא. ונראה לדייק מלשון רש"י סוטה ו' ב' מנחתה חולין לא קדושת פה ולא קדושת כלי ואין מועלין בה דבטעות הוה, נראה דכל דין מנחה נעקרה ממנה והוי חולין מעיקרא ואינו עובר בלאו, ומ"מ צריך כפרה דהוה כנתכוין לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה. {כללים בקנאוי}המקנא לאשתו קיי"ל דנכנסה בו רוח טהרה,7 ומיהו אין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים תחלה אלא בינו ובינה בנחת ובדרך טהרה ואזהרה כדי להדריכה בדרך ישרה ולהסיר מכשול, וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ובניו ובני ביתו ומזהירן ופוקד דרכיהן תמיד עד שידע שהן שלמים מכל חטא ומעון הרי זה חוטא שנאמר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא,8 ומיהו אין לקנאות בזמן הזה בדרך קינוי שלא תאסר עליו עולמית כמ"ש מצוה (שס"ה) ונוהג בזמן הבית בכהנים הראוים לעבודה.