משרשי המצוה מה שאמרו רז"ל כדי שלא תהא קרבנה מהודר, שהשמן אור יקרו וזו אהבה את האפלה, עשתה בחושך מעשיה, לפיכך לא תהא אור במנחתה. והרמב"ן ז"ל כתב כי הקרבן הזה הבעל מביא אותו משלו על קנאתו שקנא בה כדי שינקום הש"י נקמתו ממנה, וטעם השעורים שתהיה סערת הש"י וחמה יצאה וסער מתחולל על ראש הרשעה הזונה יחול. וכעין צליל לחם שעורים האמור בגדעון שפתרו אותו לסער ולמהומה רבה. ומשקה אותה מים מן הכיור שנעשה ממראות הנחושת של נשים כשרות שהיו במצרים, וזאת קלקלה ולא הלכה בדרך נשים הכשרות, לכך היו מים אלו בודקים אותה. והביאוה לכהן דוקא לפי שהכהן המברך לבני ישראל יברכך בבנים וישמרך בבנות שלא יבואו לזנות, עליו מוטל הבדיקה שיזהר לכוין בברכות שלא יבואו לידי כך.

מנחות נ"ט, ר"מ פ"ג מסוטה, סה"מ ל"ת ק"ד ק"ה, סמ"ג לאוין פ"ז פ"ח.

שסו) {דיני מנחת סוטה והקרבתה}קיום המצוה. מנחת סוטה באה עשרון ככל המנחות, ובאה קמח שעורים דוקא ולא סולת. ואינו נותן בה שמן אם עבר הכהן ויצק עליה שמן עבר בלאו זה ובעדים והתראה לוקה.1 וטעונה תנופה, סדר הנפתה הכהן מניח ידו תחת ידה ומניף,2 ובתוס' קדושין ל"ו ע"ב וסוטה י"ט ע"א ד"ה וכהן בשם הירושלמי הקשו האיך מניח ידו תחת ידיה והלא מכוער הדבר ולא חיישינן להרהור, ותירצו בב' אופנים ע"ש, וצע"ק. וצריך הגשה ככל המנחות,3 ועיין לעיל מצוה קכ"ה וקכ"ו ותקחנו משם. {פרטי דינים}אשה שקנא לה בעלה מהרבה אנשים ונסתרה עם הרבה אנשים מביא מנחה אחת על כולם.4 וכל המנחות שעשאן הכהן באחד מארבע עבודות שלא לשמה כשרות אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות (היינו מנחת סוטה) שפסולה.5 ואם נתכוין לשם חולין ולא לשם קדושה אחרת כשרה גם זו, אלא שלא עלתה לבעלים, וד' עבודות הם קמיצה ומתן כלי, הולכה, זריקת הקומץ ע"ג האישים, וצריך להביא מנחה אחרת.6 {הקרבה והשקאה}ומשקה אותה המים המאררים ואחר כך מביא המנחה ומקריבו,7 אם הקריב ואח"כ השקה כשרה.8 וקודם שהקריבו המנחה אין המים בודקין אותה.9 אשה שהיתה ראויה לשתות ובין הקרבת המנחה והשתיה נעשית גידמת וכיוצא בזה שפסולה לשתות לכתחלה, אפילו הכי שותת כיון שהקריבו המנחה, כך כתב המנ"ח וצ"ע. {שאר פרטים}קרב המנחה ומת הוא או היא או שאמרה טמאה אני אין השיריים נאכלין, רמב"ם10, ודעת התוס'11 דנאכלין. ונוהג בזמן הבית בכהנים הראוים לעבודה. שסו