משרשי המצוה שהא-ל ב"ה בחר בעם ישראל להיות כולם עוסקי תורתו ויודעי שמו, והיות שרוב בני אדם נמשכים אחר החומר בשגם הוא בשר ולא יתנו נפשם בעול התורה ובעסקה תמיד, סבב הקב"ה להעלות כל איש מעשר שנה שנה למקום עסק התורה והחכמה שם, והיא ירושלים ששם הסנהדרין, ונעלה שמה מעשר תבואותינו בד' שני השמטה שמעשר שני ונטע רבעי נאכל בירושלים, ובהכרח ילך לשם בעל הממון וילמוד תורה וישאוף מרוח הקדושה, או ישלח שם אחד מבניו שילמוד תורה בירושלים ויהא ניזון באותן פירות, ומתוך כך יהיה בכל בית ובית עכ"פ איש אחד חכם יודע התורה, ובחכמתו ילמד לכל בית אביו ומלאה הארץ דעה. כי אם חכם אחד יהיה בעיר ואפילו עשרה יהיו הרבה מבני העיר שלא יבואו לפניו, אבל אם יהיה בכל בית שוכן ביניהם יזהירם תמיד וילמדם הדרך ילכון בה, ולא ימצא ביניהם שום דבר חטא ויזכו לברכת ה' היא תעשיר.

בכורות פ"ט ר"ה דף ב', ר"מ פ"ו מבכורות, סה"מ מ"ע ע"ח, סמ"ג עשין רי"ב, יראים סי' ת"א.

שס) {איזה וולדות חייבות במעשה}מצוה עשה על כל ישראל, כהנים לוים וישראלים, לעשר הוולדות מבהמות טהורות הנולדים להם בכל שנה,1 בין תמימים ובין בעלי מומין, חוץ מכלאים וטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום שמתה או שנשחטה אמו עם הלידה.2 וטומטום ואנדרוגינוס מחלוקת הפוסקים,3 וכן ספק פטור, ועיין תי"ט ומנ"ח. {קדושתו} מעשר הראוי להקרבה מקריבין אותו בבית המקדש דמו וחלבו, והבשר נאכל לבעלים, ומעשר בעלי מומין נאכל לבעלים בכל מקום ונשחטים בכל מקום, ואין לכהן כלום במעשר של ישראל, ומיהו אסורים בגיזה ועבודה כשאר קדשים ונאכלין בקדושת מעשר.4 {איזה בהמות מתעשרות זו על זו}נוהג בבקר ובצאן, ואין מתעשרין מזה על זה, בכבשים ובעיזים ומתעשרין מזה על זה.5 באחד באלול ר"ה למעשר בהמה, ואין מתעשרין הנולדות משנה זו על חברתה.6 ומתעשרין בשלש גרנות, בפרוס החג, ובפרוס הפסח, ובפרוס העצרת (פרוס ר"ל שתי שבועות קודם, פרוס מלשון פרוסה), והגורן טובל כלומר שאסור למכור מזמן הגורן עד שלא יתעשר, וקודם זמן הגורן מותרים לאכול ולשאול ולמכור, ומשהגיע זמן הגורן אסור עד שיתעשר.7 {וולד מפרכסת}ויש להסתפק בשחט בהמה ועדיין מפרכסת, דכחי היא לכל דבריה, וילדה ולד אי חייב לעשר, דהא היו היא ואמו שעה אחת בעולם ולא הוה יתום, וי"ל כיון דרש"י כתב בחולין8 דבן פקועה פסול דהוה כיוצא דופן, והתוס'9 ס"ל דהוה כשחוט, וא"כ ממה נפשך אינו מתעשר, דאם לא הוה יתום אבל הוה בן פקועה דפטור משחיטה, אלא דלדעת הרמב"ם אכתי יש לעיין, והבן. {כיצד מעשרין}כיצד מעשרין, מי שיש לו עשר טלאים או עגלים או יותר מכניס כל הטלאים או העגלים מאותו שנה לדיר אחד, ועושין לו פתח קטן שלא יצאו שנים כאחד, ומעמידין אמותיהן מבחוץ שישמעו הטלאין קולן ויצאו לחוץ, וכשיצאו מונה בשבט אחד, שנים, וכו', והיוצא עשירי סוקרו בסקרא ואומר הרי זה מעשר.10 קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן קודש.11 התשיעי נאכל במומו העשירי קודש וי"א נקרב שלמים.12 {שאר פרטים}הלוקח, וכן השותפין בשנה שנשתתפו בבהמות, והמקבל מתנה פטורין ממעשר.13 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, וחז"ל גזרו שלא לעשר בזמן הזה שלא יבא לאכלו בלא מום ויבא לאיסור כרת, עבר בזמן הזה ועישר יאכל במומו לבעלים.14