משרשי המצוה כי הגונב נפש מרבה פשע וחטא, מרחיק הנגנב משאריו ומיודעיו ויתגלגלו לזה רעות רבות וצרות, ואף אולי יהרגוהו קונו כעוברי רצונו. גם כי אם מכרו לגוי הרי מפקיעו מכל המצות ועובר על כמה מיתות ב"ד. ואפילו אם מכרו לישראל בתורת עבד כנעני מוכרו, שאם היה יודע שהוא ישראל לא היה קונהו, ונמצא מפקיעו מכל מ"ע שהזמן גרמא, ומתירו בשפחה כנענית, ומוליד עבדים ושוב אין להם תקנה. ועוד כי הוא מכחיש יציאת מצרים ומעשה בראשית, כי הוא יתברך הוציאנו ממצרים מבית עבדים וזה מכניס בן חורין לעבד, ואוזן ששמעה בסיני כי לי בני ישראל עבדים, והוא מעביד אותם לאחרים, ראוי לעונש גדול.

סנהדרין פ"ה, ר"מ פ"ט מה' גניבה, סה"מ ל"ת רמ"ג, סמ"ג לאוין קנ"ד, סמ"ק סי' רס"ג, יראים רנ"ג, מ"ש ס"ז.

לו) {אופן החיוב}הגונב נפש מישראל בין גדול בין קטן, אפילו תינוק בן יומו שכלו לו חדשיו, ואפילו עבד משוחרר, והכניסו ברשותו והשתמש בו אפילו אין בשימוש שוה פרוטה, ומכרו לאחרים חייב מיתה, ומיתתו בחנק.1 {פטורים שונים}גנבו כשהוא ישן ומכרו כשהוא ישן פטור.2 נתנו במתנה פטור.3 הגונב אחד מבני ביתו הסמוכין על שלחנו, ומלמד תנוקת שגנב אחד מן התלמידים אינו חייב עד שיוציאנו מרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים.4 מכר אשה לעוברה איבעיא דלא איפשטא5 אי חייב ולקולא.6 מכר האם ושייר העיבור ג"כ פטור.7 גונב אחיו קטן, והאפטרופסים שגנבו את היתומים פטורים.8 גונב חצי עבד וחב"ח פטור.9 {הלאוין}ואחד הגונב ואחד המוכר שניהם עוברין בלאו, הגונב על לא תגנוב והמוכר על לא ימכרו, ואין לוקין על לאוין אלו שניתנו לאזהרת מיתת ב"ד.10 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות ואין עונשין אלא בב"ד סמוכין.