משרשי המצוה לפי שהמחרים דבר מנכסיו מקצתם או כולם נתכוין זה להוציא מרשותו לגמרי שלא יהנה בהם עוד שום הנאה, אלא ישארו ברשות אדון הכל ית' והם קדש קדשים לה'. מיד שהחרים נכנס ברשות ה' ולא יכול למכרו והוא אסור בהנאה, ולכן החרם הזה הוא לה' בלבד, אלא שהוא ית"ש צוה שיתנוהו לכהנים שהם משרתיו עושי רצונו חלף עבודתם, כמ"ש כל חרם בישראל להם יהיה. ומזה הטעם כל מה שיחרימו הכהנים והלוים אין החרם חל עליו, כיון שהקב"ה נתן להם נכסים חרם של אחרים כל שכן של עצמם שיחרימו שהם כאלו קבלם. ועוד כי נכסי הלוים אינם שלהם ואין להם אחוזה אלא של ה' שנתן להם, ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. ועוד כי החרם הוא ענין השחתה וקללה ר"ל, והכהנים ולוים הם ברוכי ה' ואין הקללה שורה במקום ברכה, וכהנים משלחן גבוה קא זכו, מקור הברכה הוא.

ערכין כ"ח תמורה ה', ר"מ פ"ו מערכין[ סה"מ ל"ת ק"י קי"א, סמ"ג לאוין רנ"א רנ"ב.

שנח) {גדרי האיסור}המוכר שדה החרם, והוא הדין שאר קרקעות ומטלטלין שהחרים אותן, עובר בלאו, אלא ינתנו לכהנים שבאותו משמר בלי שום תשלום כסף, כי השי"ת זכה להם החרמים לעולם.1 ודוקא חרמי סתם ,דאלו החרים בפירוש לבדק הבית הרי זה לבדק הבית. 2 ודע דאין חלוק בין אמר קדשי בדק הבית או חרמי בדק הבית כי השמות נפרדים והענין אחד. {עבר ומכר}עבר ומכר אין במעשיו כלום וחוזר המכר,3 ולענין המעות אי הוה מתנה או חייב להחזיר לו המעות תלוי בדין המקדש אחותו אי אמרינן מעות מתנה או חייב להחזיר, נ"ל. ואין לוקין על לאו זה, ולרבא דס"ל בכל מקום אי עביד לא מהני ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא הכי נמי לוקה.4 {פרטי דינים}ומשבא ליד הכהנים הרי הוא חולין ומותרין למכור ולהשתמש בו ככל חולין.5 ואין אדם יכול להחרים רק מה שהוא שלו לגמרי, כגון שדה אחוזה או מטלטלין או אפילו עבדו או שפחתו, אבל אין אדם מחרים בנו ובתו ולא שדה מקנה, שאין אדם מחרים דבר שאין גופו שלו.6 {שדה של כהן}קנה שדה חרם מכהן, ואפילו היה הלוקח בעלים ראשונים שהיה שדה שלו שהחרים ונתן לכהן וחזר וקנאו והקדישו, חוזרת לכהן שמכרה ביובל, שנכסי כהן אינם נמכרים לעולם ואין שדהו נחרם, וכהנים ולוים אין מחרימין דכתיב אחוזת עולם הוא להם, וגם מטלטלין אין מחרימין,7 אבל קדשי בדק הבית מקדישין.8 {שאר פרטים וכללים}ומבואר בתוס' תמורה ל"ב9 דחרמי כהנים דוקא באמר הרי זה חל עליו שם חרם, אמר הרי עלי אינו חל, ולא אמרינן בזה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ויכול לחזור בו. המחרים חצי עבדו הוא והכהן שותפין בו.10 ואיתא בשאלה ככל הקדש פה.11 ולאו זה, וכן הלאו דלא יגאל, נוהגים בזמן הזה בזכרים ונקבות, שהמחרים בזמן הזה קרקע או מטלטלין בכ"מ נותן לכהנים ואע"פ שאינו נוהג שדה החרם בארץ ישראל אלא בזמן שהיובל נוהג (כמצוה שנ"ז).12