משרשי המצוה מה שנתבאר בדין תמורה (מצוה שנ"א). ובא להודיענו שלא נחשוב שלא אסרה התורה להחליף אלא להוציא מקדושה לחול, אבל לשנות מקודש לקודש מותר לשנות דכל קדושות לה' הם, וכל שכן מקדשים קלים לקדשי קדשים שנתעלה בקדושתה, לכן בא הלאו מפורש שלא לשנות. כי מעלות יש בקדושה לא ראי זה כראי זה, וכל שנתפס עליו קדושה אחת אין לשנותה לאחרת, אפילו אם רוצה להביאה לקרבן גבוה ממנו ולהעלותו בקדושה לא חלקה התורה, שאם נתיר לו לשנות לא יבחין. גם כי לפעמים ירצה לשנות ולפטור עצמו בקרבן שכבר הקדיש על החוב שנתחייב לאחר כן, וירדה תורה לסוף מחשבת האדם. ועד"ה כי המלך חלק מתנותיו לעבדיו כמ"ש את קרבני לחמי לאשי, וכולם נחלקים למשמרות, אלפים ורבבות מלאכי מעלה משרתי א-ל, וכיון שהקדישה לקרבן זה זכו בה בני משמרתה ולא יוכל להחליף.

ערכין כ"ט תמורה ל"ב, ר"מ פ"ד מתמורה, סה"מ ל"ת ק"ז, סמ"ג לאוין שמ"ו, או"ח סי' קנ"ג ויו"ד סי' רנ"א-נ"ב-נ"ט.

שנו) {גדרי האיסור}אסור לשנות את הקדשים מקדושה לקדושה, בין מחמור לקל ובין מקל לחמור, כגון מקדשי קדשים לקדשים קלים, ומקדשים קלים לקדשי קדשים, או מקדשי קדשים לקדשי קדשים, ומקדשים קלים לקדשים קלים, ואם אמר עולה זו יהא שלמים או להיפוך עובר בלאו, וכן אין משנים מקדשי בדק הבית לקדשי מזבח, ולא קדשי מזבח לקדשי בדק הבית, והמנ"ח כאן כתב ונראה דאסור לשנות גם מקדשי בדק הבית לקדשי מזבח ע"ש והדבר מפורש כן בסמ"ג ולא צריך לסברא, הכלל כל דבר שנתקדש לקדושה שהוא אין משנין אותו לקדושה אחרת.1 {הערמה בוולדות קדשים ובבכור}ואין מערימין על בהמת הקדש להקדיש העובר קודם שנולד לקדושה אחרת, כי וולדות קדשים במעי אמן הם קדושים ואינו יכול לשנות.2 בכור במעי אמו יכול להקדישו לעולה או לקרבן אחר וה"ז נתפס בקדושה זו שהקדישה, שהבכור במעי אמו חולין הוא וביציאתו הוא מתקדש, דבפטר רחם תלה רחמנא, ומיהו אינו יכול להקדישה שלמים לפי שקדושת שלמים למטה מקדושת בכור,3 ובדיעבד אם קדשה שלמים הרי הוא שלמים.4 אמר על הבכור אם יציאת רובו יהיה עולה הרי זה בכור ואינו עולה, כיון ששניהם באים כאחד דברי הרב קודמין, ואינו עובר בלאו.5 {כללים}ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, וגם בזמן הזה, ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה. ועיין יו"ד סי' רנ"א רנ"ב ורנ"ט אי משנין מצדקה לצדקה ומתנות עניים אי מותר לשנות. שנו