משרשי המצוה מה שנתנה תורה סכום קצוב לקרקע בין רע ובין טוב, ולא לפי ערך שיווי הקרקע, כדי שיקבע אדם בלבו שהארץ אינו שלו אלא של הקב"ה שנתנה לו לפי שעה לעבדה ולהחיות בה את נפשו ונפש ביתו. ולכן נתנה תורה סכום קצוב בזרע חומר שעורים אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי, כלומר בין המקדיש הפחותה שבקרקעות ובין מעולה שבקרקעות תשלומן אחד הם, חמשים שקל כסף, ולא לפי שיווי כי ממילא אינו שלו. ובאה הסכום חמשים שהוא סלע ופונדיון לשנה עד היובל. והכל לרמז הנ"ל, כי אין לו הקרקע אלא עד שנת היובל והוי כמקדיש דבר שאינו שלו. גם לרמז על חמשים שערי בינה הנמשכים לשדה, ולכן אין צריך להוסיף חומש בשדה, כי רק על שלו מוסיף חומש, ולכן לשון גאולה להודיע שהיא משועבדת תחת רשות הקדושה, ורמז נפלא שהנחלות האמתיות הם למעלה. (רמ"ה וד"ע).

ערכין פ"ו-ז-ח, ר"מ פ"ד מערכין, סה"מ מ"ע קי"ז, סמ"ג עשין קל"א.

שנה) {גדרי המצוה}המקדיש שדה אחוזתו שירשה ממורישיו שהיה להם משעת חלוק הארץ על ידי יהושע בן נון ע"ה, אחת שדה טובה ואחת שדה רעה, פדיון הקדשו שוה,I זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.II {חשבון כסף הפדיון}והסכום חמשים היינו מ"ט שקלים למ"ט שנים שבין יובל ויובל, ולפי החשבון הזה פודה לפי השנים, למשל הקדישו בשנת עשרים ליובל נותן כ"ט סלעים, ועוד סלע אחד שנחלק לכל השנים, נמצא פונדיון לכל שנה להוסיף על הסלע, סך הכל סלע ופונדיון לשנה, ולפי חשבון זה לעולם.III והבעלים מוסיפים חומש גם על זה.IV החומר שאמרנו היא הכור, ומחזיק ל' סאין, מקום שיש בו נ' אמה על נ' אמה הוא בית סאה שהם אלפים ות"ק אמות בתשבורת, נמצא שהמקום שראוי לזרוע בו חומר שעורים שהוא ל' סאין יש בו ע"ה אלף אמות בתשבורת,V וכשמודדין אין מודדין אלא מקומות הראוין לזריעה.VI והפודה באמצע השנה אינו מגרע בעבור החדשים, דאין מחשבין חדשים להקדש.VII {שאר פרטי דינים}לא גאלה המקדיש וגאלה בנו חוזרת לאביו ביובל, גאלה בתו או קרוביו או נכרי מיד הגזבר בדמים הללו, ולא גאלה בעליה הראשונים מידם, עומדת ביד הלוקח עד היובל וביובל חוזרת אל יד הכהנים של אותו משמר שהיובל פוגע בו ומתחלקת ביניהם.VIII בא לגאלה פחות משתי שנים לפני היובל אינה נפדית בגרעון, אלא צריך שיתן חמשים שקל כסף לחומר שעורים.IX היה המקדיש כהן או לוי והקדיש משדי אחוזתם שירשו הכהנים הלוים, גואל לעולם אפילו לאחר היובל ואין היובל מפקיע.X {שדה טרשין או אילנות}המקדיש שדה טרשין שאינו ראוי לזריעה פודין אותה בשוייה, וכן המקדיש אילנות בלבד.XI לא פדו אילנות אינם יוצאים לכהנים ביובל.XII {שדה מקנה}המקדיש שדה מקנתו פודין אותן בשויין ובעלים מוסיפים חומש, וכשיגיע היובל תחזור השדה לבעלים הראשונים בכל אופן ואינה יוצאה לכהנים, שהרי לא הקדיש זה אלא הרשות שהיה לו בשדה זו.XIII {כללים}ונוהג בזכרים ונקבות בזמן הבית, ובזמן הזה, הכל כערכי הבית.XIV