משרשי המצוה בכאן הודיעך כח הקדושה, שאפילו הקדיש בהמה טמאה (שהיא היפך קדושה) או בעלת מום שאינם ראויים לקרבן ואינם עולין לרצון על מזבח ה', על כל פנים נתפסה בהם קדושה ואסורה להוציאה לחולין בכדי, אלא צריך לפדותה ולקנות בהמה אחרת במקומה בדמיה ולהעלותה על המזבח לקרבן ריח ניחוח. ואם בהמה טמאה הקדיש, דמיה לבדק הבית. ועד"ה להודיע כי קדושת ישראל מתפשט בכל אברי האדם, ואפילו ח"ו רשע שהוא טמא לגמרי או בעל מום שחטא לאלקיו מכל מקום קדושת ישראל עליהם ואינם יוצאין לחולין, אלא ילך לכהן שהוא גדול הדור ויערכנו ויתן לו תשובה, וכערך הכהן יהיה בתשובה ותפלה וצדקה חטאו יפרוק. ולכן המצוה להעמידו כשהוא חי דוקא, לרמז לשוב יום אחד לפני מיתתו, דאין תשובה לאחר מיתה, אבל כל זמן שהוא חי אפילו גוסס ששב והתודה מקבלין אותו.

בכורות י"ד תמורה ל"ב, ר"מ פ"ה מערכין, סה"מ מ"ע קט"ו, סמ"ג עשין קנ"ט.

שנג) {גדרי המצוה}קיום המצוה, המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית, אף על פי שעבר על עשה מה שעשה עשוי וחלה קדושה עליה ונפדית כשהיא תמימה, ומעריך אותה הכהן בדמיה והדמים יפלו לבדק הבית, ואין הפודה פודה אותה אלא להקריבה למזבח, לפי מה שהיא ראויה, שכל דבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם.1 וכן המקדיש את בהמתו סתם, או שהקדיש את נכסיו סתם, רואין כל בהמה תמימה הראויה להקריב על גבי המזבח זכרים ימכרו לצרכי עולות והנקבות לצרכי שלמים, ויקריבו אותן והדמים יפלו לבדק הבית, שסתם הקדשות לבדק הבית.2 הקדיש תמימה למזבח ונפל בה מום, או שהקדיש טמאה הרי זו נערכת בשויה בין טוב ובין רע והדמים יפלו לבדק הבית.3 פדה אותה המקדיש או אשתו או יורשו מוסיף חומש,4 וכופין הבעלים לפתוח ראשון בפדיה.5 {דיני פדיון הקדש} הקדש אינו נפדה אלא במעות או במטלטלין ולא בקרקעות ועבדים ושטרות.6 החומש צריך גם כן במטלטלין,7 ואין החומש מעכב,8 והחומש נעשה הקדש.9 ושמין החומש מלבר כלומר בעד שוה ד' נותן חמשה.10 {העמדה והערכה}כל המקדיש בהמה בין טהורה ובין שאינה טהורה, בין קדשי בדק הבית ובין קדשי מזבח שנפל בה מום או תמימה הראויה ליקרב כמו שנתבאר וצריך לפדותה, הרי זו צריכה העמדה והערכה בבית דין, לפיכך מתה קודם שתערך ותפדה אין פודין אותה ותקבר.11 שחט בה שניים או רוב שני סימנין ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחי לכל דבריה ונערכת כמו שהיא ונפדית.12 ויש חולקין13 כיון שנשחטה בשחיטה כשרה מתה היא. מתה לאחר שנערכית אף שלא נתן המעות הרי זה פודה, ועיין תוס' חולין קל"ה ע"א ד"ה והא, וצ"ע. הקדיש בהמה שחוטה או נבילה, וכן המקדיש אווזין ותרנגולין, נפדין כמטלטלין, ואפילו מתו ואין צריכין העמדה והערכה מחיים.14 {כללים}ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן הבית, ובזמן הזה אם הקדיש יחללו על שוה פרוטה, ואין להקדיש לכתחלה בזמן הזה.15