משרשי המצוה כתב הרמב"ם ז"ל לפי שהיו עושין כן העכו"ם לע"ז, ישימו אבנים מצויירות במלאכה נאה לפני הצלם והיו משתחוים עליה לפניו. ואפשר גם כן הטעם מפני שנראה כמשתחוה לאבן עצמה, אחר שהכינוהו וציירוהו והוא נאה יש מקום לחשוד שעשאו לע"ז. אבל המשתחוה על גבי בגדים נאים אין שם מקום לחשד, שהבגד הוא דבר שכלה במהרה ולא יעשנו בריה אלוה, ולא כן אבן. והתורה תרחק האדם הרבה מלעשות דבר שיחשד בו, ועוד שלא יכשלו אחריו רואיו באמת בע"ז. עוד טעם שלא יתנאו לפניו עובדיה הכופרים ולא נמשך אחריהם ח"ו. ומאד ומאד הזהירה התורה להרחיק מכל מיני ע"ז ומעשיה שלא נימשך אחריה ע"ד שאמרו המצבה אהובה היתה למקום וכיון שעבדו בה לע"ז הרחיקה ושנאה.

מגילה כ"ב, ירושלמי ע"ז פ"ד ה"א, ר"מ פ"ו מע"ז, סה"מ ל"ת י"ב, סמ"ג לאוין מ"ג, או"ח סי' קל"א.

שמט) {גדרי האיסור}המשתחוה על רצפת אבנים בכל מקום חוץ מבית המקדש עצמה בפישוט ידים ורגלים, שנמצא כולו מוטל על האבן, ואפילו השתחוה לה' עובר בלאו זה, ובעדים והתראה לוקה.1 ואם השתחוה בלא פישוט ידים ורגלים מכין אותו מכת מרדות, ואם השתחוה לע"ז אין חילוק בין פישוט ידים ורגלים או בכל אופן, אלא מיד שכבש אדם פניו בקרקע להשתחות לפניה נסקל. 2 {בפריסת מחצלאות}ואין אסור אלא על האבן עצמו, אבל פרסו מחצלאות או מיני בגדים או עשבים וכיסה רצפת האבנים מותר להשתחוות עליהן לה', ומהאי טעמא נהגו בארצות המזרח לשטוח עשבים בבתי כנסיות ביום כפורים שנופלין על פניהם בעבודה.3 {היתרו בבית המקדש}בבית המקדש מותר להשתחוות לה' על האבנים שנאמר לא תתנו בארצכם, ודרשינן4 בארצכם אין אתם משתחוים אבל אתם משתחוים על אבנים המפוצלות במקדש.5 ובמנ"ח נסתפק בהר הבית חוץ מעזרת ישראל מהו להשתחוות שם על אבנים, ולפענ"ד דבהר הבית אסור מדאמרו אבל אתם משתחוים על האבנים שבמקדש, ולשון שבמקדש משמע בפנים במקדש. ומה שטען המנ"ח דלטעם החינוך גם בהר הבית אין מקום חשד, יש לומר אדרבה כיון שהגיע להר הבית ואינו נכנס לעזרה להשתחוות ומשתחווה בחוץ אדרבה יחשדוהו שאין עבודתו להשם, וצ"ע. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.