משרשי המצוה כי כל ישראל בני מלכים מלכו של עולם הן, וכמו שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ואם כי בן מלך שחטא ויצא עליו הקצף וענשו המלך להיות עובד עבודת עבד אצל אחד מאחיו ח"ו שיקבל בו למכרו דרך בזיון כדרך שמוכרין עבד כנעני, כי חרפת המלך הוא כשרואים בנו מתבזה כאחד הרקים, וכ"ש אדם מישראל מזרע אברהם יצחק ויעקב בני א-ל חי, שנברא בצלם אלקים, ומטה רגלו וחטא לאלקיו וראוי ליסרו ולהיותו עבד, מכל מקום ואהבת לרעך כמוך. ולא יהי זרע קדש נתבזה על ידי אחיו מישראל ח"ו, כי צלם אלקים בו, אלא יהא צנוע בו, ובסבר פנים יפות וטוב לו עמך. ועתה בן אדם תן דעתך, אם על גנב וחוטא מישראל שעונותיו גרמו לו למכרו בב"ד הזהירה התורה בכמה לאוין שלא לבזותו, כ"ש על אדם כשר מישראל המבזה אותו ח"ו ומיקל בכבודו על אחת כמה וכמה שעתיד ליתן את הדין, ומרובה מדה טובה ממדת פרעניות ואהבת לרעך כמוך.

תו"כ, סנהדרין פ"ו קדושין פרק א', ר"מ פ"א מעבדים, סה"מ ל"ת רנ"ח רנ"ט ר"ס, סמ"ג לאוין קע"ה קע"ו קע"ז, יראים סי' רפ"ב רפ"ג רפ"ד, יו"ד סי' רס"ז.

שמה) {גדרי האיסור}עבד עברי, בין שמוכר עצמו מחמת דחקו ובין שמכרוהו בית דין על כרחו, אינו נמכר בפרהסיא על אבן המקח, ולא בסימטא כדרך שהעבדים נמכרים, שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד, ואינו נמכר אלא בצנעה ודרך כבוד.I {איך אשה עוברת על הלאו}ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן שהיובל נוהג.II ובמנ"ח תמה כאן אחינוך שכתב דנוהג בנקיבות, שהרי אשה אינה נמכרת בב"ד בגנבתה דדרשינן בגנבתו ולא בגנבתה, גם לשיטת הרמב"ם דאמוכר עצמו גם כן שייך לאו זה מ"מ הרי הרמב"ם בעצמו ס"ל דאין האשה מוכרת את עצמה, ולפענ"ד לא כיון יפה בכוונת החינוך, דהחינוך ודאי מודה לדברי הכל דאין האשה נמכרת וכוונתו אלאו זה, כלומר שאם מכרוהו ב"ד שלא תעמידהו אשה על אבן המקח או במוכר עצמו שבאת אשה ולקחתו על אבן המקח שגם היא עוברת על לאו שלא למכור ממכרת עבד אם מכרתו, והכי מוכח לשון החינוך וז"ל ועובר על זה ומכר עבד עברי כדרך שהעבדים כנעניים נמכרים עבר על לאו וכו' הרי שכתב שמי שמכר עבד עברי עבר על לאו זה, והא ודאי גם אשה בכלל ופשוט. וממילא מה שכתב המנ"ח ולא תאמר דמשכחת אם אשה קנתה בעבירה וכו' צודק בזה, אבל החינוך לא מיירי שקנתה כלום אלא שהלכה למכור עבד עברי ישראל על אבן המקח, וזה לפענ"ד ברור. אלא דאפילו לשיטתו היה יכול לשנות לפי דעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דאשה מוכרת עצמה, ועיין מל"מ פ"א מעבדים, והמנ"ח בעצמו הביאו מצוה מ"ב ע"ש, ואם כן הרי אפשר דהחנוך כתב כן לפי שיטת הרמב"ן ז"ל, אלא דלדידן לא צריכא לה והדברים כפשוטן. {שאפשר בלי מעשה}עוד הקשו על החינוך ז"ל שכתב דאין לוקין על לאו זה שאפשר לעבור בלי מעשה, והקשו דהא הקנין נעשה ע"י מעשה דוקא, ולפענ"ד יש לומר גם בזה דעת החינוך שאפשר בלי מעשה, כגון שיאמר לעבד שיעלה על אבן המקח בעצמו והוא יכריז כאן יש עבד למכור, ועובר על הלאו בלי מעשה, ודו"ק. ועיין שעה"מ פ"א מחמץ ומצה ה"ג ובברית משה לאוין קע"ה.