משרשי המצוה לתת שלום בין הבריות. וגדול השלום שהברכה מצויה בו, ואם יתאנה חבירו אפילו בדברים כשיודע לו יצטער בזה הרבה וישנאהו ולא יקבל דבריו עוד להבא, ומתוך צערו וחלישות דעתו ולבו על צערו יתפלל מתוך דאגת לבו בכוונה ונשמע ונענש. ואם תאמר ומי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מה' היודע מחשבות לבו (רבינו בחיי). גם כי יש בו גזל מחשבתו, ולפעמים גורם רעה הרבה לחבירו. ועד"ה טעם אונאת דברים כי הדיבור בוקע אוירים ושט למעלה, ותובע דינו והגזר דין נחתם ויוצא. ולכן השוה הכתוב אונאת דברים לאונאת ממון ועדיף מיניה, דממון ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון, ודעהו. ודע עוד כי מצות התורה יש תלויות במחשבה ויש בדבור ויש במעשה החוטא במחשבה פוגם בעולם השכל שהוא עולם המחשבה, החוטא בדיבור פוגם בעולם הבנין הנקרא עולם המוטבע אשר משם כח הדבור, והחוטא במעשה פוגם בעולם המורגש אשר ממנו כח המעשה. ועיין אריכות (מצ"ד תצ"ד).

ב"מ י"ח, ר"מ פי"ד ממכירה, סה"מ ל"ת רנ"א, סמ"ג לאוין קע"א, סמ"ק סי' קכ"ב, חו"מ סי' רכ"ח.

שלח) {מקור האיסור}האי לא תונו דרשו חז"ל (ב"מ נ"ח ותו"כ בהר) באונאת דברים הכתוב מדבר, שהרי על אונאת ממון כבר נאמר אל תונו איש את אחיו.1 וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזה בגופו וזה בממונו.2 ובמכילתא פ' משפטים פי"ג שבעה גנבים הם, הראשון שבגנבים גונב דעת הבריות, וכן אמרו תוספתא ב"ק פ"ז ה"ג. (ועיין בספרי שו"ת ח"ג סי' קל"ט). {גדרי האיסור}כיצד הוא אונאת דברים לא יאמר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, לבן גרים זכור מעשי אבותיך, ואסור להכאיב חבירו בשום דבר, ולא לביישו.3 {חומר האיסור ודרכי הזהירות ממנו}וכמה אזהרות וזרוזין שהזהירנו חז"ל בענין זה, והפליגו בדבר, עד שאמרו4 שלא יתלה עיניו במקח בשעה שאין לו דמים, ואפילו ברמז ראוי להזהר שלא לחרף שהוא קשה מאוד ללב הבריות, והרבה מבני אדם יקפידו עליו יותר מן הממון, הכלל כל שיש בזה צער לבריות צריך ליזהר מזה, כי הקב"ה יודע כל פסיעותיו ורמיזותיו והאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, ועל זה נאמר ויראת מאלקיך, ואפילו בקטנים יזהר שלא לצערן יותר מדאי, ומיהו מי שמתחיל להתקוטט עמו מותר להשיב ולא יהא כאבן שאין לו הופכין, ויהיה בשתיקתו שוה למכירים כמו החירופים כי התורה לא תצוה לנו אלא שלא נתחיל להתקוטט, והאמת כי מי שאינו בעל קטטה לא יחרפוהו בני אדם זולתי השוטים הגמורים ואין לתת לב על השוטים, ומיהו יש כת החסידים שאינם משיבין לחרופיהן דבר פן יגבר עליהם הכעס ויתפשטו בענין יותר מדאי, ועליהם אמרו רז"ל5 הנעלבים ואינם עולבין שומעין חרפתם ואינם משיבין עליהם הכתוב אומר כצאת השמש בגבורתו, ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ואפילו בקטנים שאסור לצערם,6 ואין לוקין עליו, וכמה מלקיות בלי רצועה של עגל יש ביד האדון המצוה על זה.7