הזהיר הקב"ה שלא להונות שום אחד מישראל במקח וממכר, שנאמר (ויקרא כ"ה י"ד) אל תונו איש את אחיו. משרשי המצוה כי גלוי לכל, ואם לא נכתב דין הוא שיכתב, והשכל מחייבו כי אינו מן הראוי להיות בני אדם זוכין בדבר שאינו שלו דרך שקר ותרמית ומרמה. והרי הוא בכלל גזל, דמה לי גזל את החפץ ומה לי גזל את מחשבתו ונתן לו החפץ. ועוד גדול הוא מגזל שגזל שניהם, המחשבה והחפץ. אלא כל אחד יזכה בעולמו בעמלו במה שיחננו אלקים באמת וביושר. ויש בזה תועלת לכל אחד ואחד, שכמו שהוא לא יונה את אחרים כמו כן אחרים לא יונו אותו. והמאנה את חבירו כופר בהשגחתו ית"ש וחושב כאלו אינו משגיח עליו ואינו רואהו, והכתוב אומר אם יסתתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'.

ב"מ מ"ט ע"ז נ"ט, ר"מ פי"ב ממכירה, סה"מ ל"ת ר"כ, סמ"ג לאוין ק"ע, סמ"ק סי' רע"ב, חו"מ סי' רכ"ז.

שלז) {גדרי אונאה ומקח טעות}המאנה את חבירו בשתות, כגון מכר לו שוה חמש בשש, או שבעה בשש המקח קיים ומחזיר האונאה,1 פחות משתות מקח קיים והרי זה מחילה לאלתר,2 יתר משתות בטל מקח.3 {זמן ההשבה}והזמן שיכול להחזיר כדי שיראה לתגר או לקרובו, ואם שהה יותר אפילו לקח שוה מנה במאתים אינו חוזר.4 ואמר רב נחמן5 לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר, היה המקח בדבר שמקחו ידוע בין לוקח ובין מוכר אינם חוזרים אלא עד שישאל שער שבשוק.6 {באיזה דברים שייכא אונאה}ואין חלוק בין בהמות או מטבע או שאר מטלטלין.7 ולא שנו אלא בלוקח מן התגר, אבל הלוקח מבעל הבית המוכר כלי תשמישו אין לו אונאה.8 וצריך שיהא שיעור אונאה יתר על פרוטה, ואם היתה אונאה בפרוטה בשוה אינו אונאה.9 ואין אונאה לקרקעות, יש אומרים10 לעולם, ויש אומרים11 עד חצי המקח. ואין אונאה לעבדים ולהקדשות.12 שליח שמכר וטעה בכל שהוא בין מקרקעי ובין מטלטלין חוזר.13 {אי מהני תנאי}המוכר חפץ ואומר על מנת שאין לך עלי אונאה יש לו עליו אונאה, דמתנה על מה שכתב בתורה, ואם מפרש ואמרחפץ שאני מוכר או לוקח יודע אני ששוה מאתים על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה דיכול אדם ליתן מתנה כפי שירצה.14 האחים שחלקו מטלטלים הם כלקוחות דעלמא,15 ואם התנו ביניהם שיחלקו בשום הדיינים אפילו בשתות בטל מקח, שהדיינין ששמו ופחתו שתות או הותירו מכרן בטל.16 {שאר דיני מקח וממכר}אין משתכרין בדבר שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות יתר משתות,17 ואם מכר סחורתו מעט מעט שמין טרחו ויציאתו ומותר עליהם ירויח שתות.18 אסור לרמות לבני אדם במקח וממכר ואפילו דעת עכו"ם, היה יודע שהיה בממכרו מום יודיע ללוקח, ואפילו לגנוב דעתן של בריות בדברים בעלמא אסור. 19 ואסור לחנווני להניח פירות יפות בפתחו וימכור הרעות בפנים. אסור לערב שמרים ביין ובשמן אפילו כ"ש, אבל מוכר עם שמריו שבתוכו ואף מותר להוסיף שמריו של אותו יין אפי שעירה לכלי, 20 או שהיה בפירות עפר או תבן או דבר אחר מוכר כמות שהוא,21 ובדיני מכר הולכין הכל כפי מנהג המדינה בענינים כאלו.22 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ואין לוקין על לאו זה. שלז