צוה הקב"ה לקדש שנת החמשים בביטול עבודת האדמה והפקר מה שתצמיח בה כמו בשנת השמיטה, שנאמר (ויקרא כ"ה י') וקדשתם את שנת החמשים שנה וגו'. משרשי המצוה לפרסם בזה שאין שום יפוי כח לאדם בעולם הזה על שום דבר, אלא הוה כהקדש שמפקיע מידי בעלים, והבעלים הם רק כגבאי הקדש שנתמנו מהקב"ה. וצוה הא-ל לעשות רמז לאמונה הזאת לסוף מ"ט, שנה שהוא דור אחר, להיות דבר זה קבוע בלבנו ולא תשכח מפי זרעינו שהם הדור הבא, וללמדם מכל הקף ימים והקף חדשים, שכן בכל ו' חדשים אחריו מועד והקף השנים שהם ו' ושמיטה אחריה, וכן בכל דור ודור שהוא יובל. ועד"ה פקודא דא להזכיר האדם שימי הזקנה מתקדמין, ומהיום יקדש שנותיו עכ"פ, כי ימי הירידה התחילו וצריך להתכונן לשוב לאחוזתו (ע"ד אחוזת קבר) ולמשפחתו אשר בעולם האמת מושבם רובם, בשנים האלו שהוא שנת החמשים רוב משפחתו מדור הקודם כבר הלכו, ולכן וקדשתם שנת החמשים וקראתם דרור להשתחרר עצמו מעסקיו ויושביה, ויקדש יתר ימיו בתורה ועבודה לתקן נפשו בעוה"ב.

ר"ה ה' כ"ד, ר"מ פ"י משמיטה, סה"מ מ"ע קל"ו, סמ"ג עשין קנ"ב.

שלב) {גדרי המצוה}קיום המצוה, בתחלת כניסת שנת החמשים, שהוא ראש השנה של שנת היובל, הבית דין מתכנסין ואומרין מקודשת השנה.I ונוהג בה קדושה כשמיטה בביטול העבודה בארץ והפקר מכל הצומח בה בשנה ההוא, והכלל בזה כל האסור בשביעית מעבודת הארץ אסור ביובל וכל מה שמותר בה מותר ביובל והחיוב למי שעבר גם כן שוה בשניהם.II {ההבדלים בין שמיטה ליובל}יתירה שביעית על היובל שמשמטת כספים ואין היובל משמט כספים,III ושביעית משמט כספים דוקא בסוף השנה.IV יתר יובל על השביעית שמשמט קרקע ומוציא עבדים ובתחלת השנה.V אבל אינן יוצאין עד יום הכפורים לאחר תקיעת שופרVI (עיין מצוה של"א) {זמן קידוש בית דין}ובמנ"ח נסתפק כאן אם לא קדשו ביו"כ אפשר דמקדשין אחר יוה"כ עד כלות השנה או דילמא יום כפורים דוקא. עוד הביא המנ"ח דעת רש"י עה"ת פ' בהר ור"ה דף ח' דתיכף בליל ר"ה של יובל מקדשין השנה, אבל דעת החנוך נראה דביום הכפורים מקדשין, וכתב דמסתבר כהחנוך, ע"ש. אבל ראיתי בתו"כ פ' בהר פרק ב' שכתב להדיא כרש"י, וז"ל וקדשתם את שנת החמשים מה ת"ל לפי שנאמר בעשור לחדש שיכול אין לי מתקדשת אלא בעשור לחדש, וכשהוא אומר וקדשתם את שנת החמשים שנה מלמד שהיא מתקדשת מר"ה, ע"כ ע"ש. וכן נראה דעת הרמב"ם שכתב פ"י הי"ד כיון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר וכו' ולא הזכיר כלום דקדשו השנה משהגיע יו"כ, וק"ל. {שאר כללים}עוד דרשו בתו"כ שם פ"ג בשנת היובל הזאת תשובו וגו' לרבות שהמקדיש שדהו ובא בנו וגאלה שחוזרת לאביו ביובל. ואין היובל נוהג אפילו לעבודת הארץ וקדושת הפירות עד שנתקיימו שלשה דברים היינו חזרת שדות, חזרת עבדים, ותקיעת שופר, ואם נחסר אחד משלשתן אינו יובל דשלשתן מעכבין.VII ונוהג בארץ ישראל בזמן שכל יושביה עליה, ומברכין אשר קדשנו וכו' לקדש השנים, והעובר על זה ולא רצה לשלוח עבדו חפשי או שעובד אדמתו ואינו מחזיר שדה אחיזה עובר בעשה זו זולת הלאו, ועונשו גדול מאד שהוא כפר בחידוש העולם.VIII