צוה הקב"ה לתקוע בשופר בעשרה בתשרי שהוא יום הכפורים בשנת היובל, שנאמר (ויקרא כ"ה ט') והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. משרשי המצוה מה שמפורש בקרא וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, כלומר שמצות התקיעה ביום הזה הוא לפרסם חירות כל עבד עברי ולהודיע שיצאו לבני חורין מאדוניהם בלא דמים, ואל יעכבו עליהם אדוניהם בשום עיכוב בעולם וישובו לביתם ולמשפחתם. ואף דהחירות התחילה כבר מראש השנה, מכל מקום לא יצאו עד אחר יום הכפורים שתקעו בית דין ויחידים בשופר, וכן אמרו רז"ל (ר"ה ח' ע"ב) מר"ה ועד יום כפורים היו העבדים אוכלים ושותים ושמחים בבית אדוניהם, לא נפטרים לבתיהם ולא האדון משתעבד בהם, כיון שהגיע יום הכפורים היו תוקעין ונפטרים לבתיהם. ולפי שטבע השופר לעורר לב בני אדם באו בשופר זה לעורר האדון כיון שקשה לו לשלוח העבד שעבדו שנים רבות, וכן על העבד לעוררו כי לפעמים התרגל עם אדונו וקשה לו לעזוב את אדונו ואת אשתו אשר מסר לו רבו שפחה כנענית. וגם מטעם זה שהשדות חוזרות לבעליהם בא השופר לזרזם שאל יקשה בעיניהם לקיים מצות התורה, וישמחו בקיומם כי לבסוף ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו.

מראה מקומות עיין מצוה הקודמת.

שלא) {החיוב על ב"ד ועל כל ישראל}קיום המצוה. מצות עשה על הבית דין להתחיל לתקוע בשופר ביום הכפורים בשנת היובל, ואחר שתקעו הבית דין כל התקיעות הבאים לאותו היום חייב כל יחיד ויחיד לתקוע שנאמר תעבירו,1 ואם תקע אחר ושמע נראה דיצא כמו בראש השנה.2 {סדר התקיעות בר"ה וביובל}סדר התקיעות שתוקעין בראש השנה בכל השנה היינו תשע תקיעות, ומברכין עליו. ואסור להפסיק בין ברכה לתקיעה. והנה אנו השתא תוקעין מתקנת רבי אבוהו שלשה סדרים תשר"ת, תש"ת, תר"ת מפני הספק שנסתפקו בו חכמינו ז"ל3 איזוהי התרועה המבוארת בתורה.4 ובזמן הבית הראשון שהיה היובל נוהג מה"ת אולי היו בקיאין אז יותר ולא היו מסופקין כלל בענין התקיעות, ורק הגלות גרמה השכחה, ואפילו היו מסופקים הב"ד הגדול מבררין אז ולא תקעו רק תשע תקיעות וכן נראה. אמנם לדעת רב האי גאון5 דבאמת גם תקיעות דרבי אבוהו מן החיוב הם, ולא מפני הספק א"כ גם אז תקעו כל התקיעות שאנן תוקעין. כללו של דבר שופר של יובל ושופר של ראש השנה אחד הוא לכל דבר אלא שביובל תוקעין בין בבית דין שקדשו בו את החודש בין בבית דין שלא קדשו בו את החודש, ותוקעין בכל גבול ישראל, וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע כל זמן שב"ד יושבין ואפילו שלא בפני ב"ד,6 ובר"ה שחל להיות בשבת לא היו תוקעין אלא בב"ד שקדשו בו את החודש ואין כל יחיד ויחיד תוקע אלא בפני ב"ד.7 {תקיעה לפני שילוח עבדים והחזרת שדות}שלשה דברים מעכבין ביובל תקיעה ושילוח עבדים והחזרת שדות לבעליהן.8 לאחר שתקעו דוקא נפטרו עבדים מאדוניהם והולכין לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן, ומר"ה של שנות היובל לא נשתעבדו בהם ולא נפטרין עד יום הכפורים,9 ופשוט דכל זה אחר יום הכפורים אם לא שהיו העבדים במקום שמותרים לחזור בו ביום. {כללים} ותקיעת שופר זו אינו נוהג אלא בארץ דכתיב ארצכם, עיין ט"א וחנוך כאן. ונוהגת בזמן שהיובל נוהג ואם עברו ב"ד ולא תקעו, וכן היחידים אף ששלחו העבדים לבתיהם והחזרו השדות, בטלו מצות עשה זו.