הזהיר הקב"ה שלא לקצור כבכל שנה מה שהצמיחה האדמה מעצמה בשנה השביעית או שנזרע בה בשנה ששית, וזהו הנקרא ספיח, שנאמר (ויקרא כ"ה ה') את ספיח קצירך לא תקצור. משרשי המצוה כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל ונתן להם יום אחד (השבת) ב' כל שבוע ושבוע מימי חייהם לקדש עצמן בעבודתו ולזכות לנפשם לחיי העולם, כן הוסיף בזכותם בשנת השמיטה שהוא שנת השביעית יהיה לה', כמו שנאמר שבתון לה', כדי שיבלו כל השנה כולה בלימוד התורה וקיום מצות, ולא יהיה מחשבתם כלל על האדמה ועבודתה, אלא תהא תפוס בו ית"ש בדבקות מראשית השנה ועד אחרית השנה, וכאלו לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן. ולכן הזהירה התורה אפילו על הספיחין שתוציא האדמה מעצמן שלא לקצרן ולטרוד בהם מחשבותם. עוד אמרו בזה שלא ילך ויזרע בשביעית ויאמר ספיחין הם, ולכן נאסרו עליו הכל. ועי"ז ישים בטחונו רק בו ית"ש, ולא כן אם יכול לקצור ספיחים יבטח גם בהם ונמצא עובד ה' ע"י שיתוף ח"ו.

מראה מקומות עיין מצוה שכ"ו.

שכח) {דין ספיחים מה"ת}כל תבואה שתוציא הארץ בשנה השביעית, בין מתבואה שנזרע או נפלה שם קודם שביעית, ובין שנזרעה בשביעית באיסור, ובין מן העקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו כולם נקראו ספיחים, ואפילו ירקות ועשבים שעלו מאליהן ואין מהם זרע, הכל מותר לאכול בשביעית מן התורה רק שיאכלם בקדושת שביעית, וכן שדה שנטייבה בשביעית וצמחה מותרין פירותיה לאכילה, ומה שאמרה תורה את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא לקצור כדרך הקוצרים שבכל שנה כגון שקצר כל השדה ולהעמיד כרי ולדוש בבקר ואם קצר לוקה,1 ואפילו הפקיר הכל אסור לקצור כדרך הקוצרים.2 עבר ולא הפקיר שדהו בשביעית דעת רש"י3 והחינוך דאין הפירות נאסרות ומותרות באכילה, ודעת ר"ת4 דנאסרו באכילה.5 {איסור ספיחים מדברי סופרים}ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורים באכילה, וגזרו כן מפני עוברי עבירה שילך ויזרע שדהו תבואה וקטניות וזרעוני גינה וכשיצמח יאמר ספיחים הם ויאכל, לפיכך אסרו כל הספיחים בשביעית.6 ולא גזרו גזירה זו באילנות לפי שאין דרך בני אדם לזורען וליכא למגזר,7 ומיהו אוכלין פירותיהן בקדושת שביעית.8 עשבים שגדלו במקום הפקר ושלא במקום הישוב ובשדה בור ובשדה כרם ובשדה זרע מותרים באכילה, ומפני מה לא גזרו עליהם לפי שאין דרך לזרוע במקומות אלו (ירושלמי שביעית ופוסקים), התבן של שביעית מותר בכל מקום.9 {כללים}ונוהג בזמן שהשמיטה נוהג בזכרים ונקבות מדאורייתא ובזמן הזה נפלה