הזהיר הקב"ה שלא נעשה עבודה גם באילנות בשנת השביעית, שנאמר (ויקרא כ"ה ד') וכרמך לא תזמור. משרשי המצוה מה שכתבנו במצוה שכ"ו. ועוד יש בזה טעם לשבח לעקר ולשרש מרעיונינו קדמות העולם, ולאמת בנפשינו חידוש העולם לנפשינו ולזולתינו, ובשביתת השבת שנח ה' ביום השביעי הארץ תעיד על חידוש העולם שלא יזרעיהו בשביעית, ושביתת האילנות והכרמים מורה פירסום חדוש העולם, יען הם גבוהים מן הארץ נראים לעין כל מרחוק, ויתנו אל לבם הסבה והטעם למה אינם נעבדים בשנה זו, ויחקקו בלבם אמונת בריאת העולם מאתו ית"ש ושהוא קדמון ואין ראשית לראשיתו (רמ"ה). ויש להאריך בזה כי הרבה הצליחו המסיתים בזמן הזה מה שלא הצליחו בדורות הקודמים, ואפי' בין שומרי התורה ובפרט הלומדים בתיכונים (קאלעדז"ש בלע"ז), שרובם נתפסו בדעה כוזבת זו וכיוצא בה' שמאמינים ח"ו שהעולם עומד יותר מו' אלפים שנה. ובאמת כל מי שאינו מאמין בחדוש העולם לפני ה' אלפים תשכ"ג בשנה זו כפי קבלת חז"ל הרי זה כופר בעיקר ח"ו, בינה זאת כי אין זה דבר קטן.

מראה מקומות עיין מצוה שכ"ו.

שכז) {האיסורים מה"ת ומדרבנן}קיום המצוה. הזומר כרמו בשנת השביעית כדרך שאר השנים בטל מצות עשה ועובר על לא תעשה, ובעדים והתראה לוקה.1 המבריך או המרכיב או הנוטע מיני אילנות בשביעית לוקין אותו מכת מרדות.2 ואין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק, ולא יחתוך יבלת מן האילנות, ולא יפרק העלין והבדים היבשים, ולא יאבק את צמרתו באבק, ולא יעשן תחתיו כדי שתמות התולעת, לא יסוך את הנטיעות כדי שלא יאכל אותו העוף כשהוא רך, לא יסוך את הפגין ולא ינקוב אותם, ולא יכרוך את הנטיעות ולא יקטום אותם,. לא יפסוג את האילנות וכן כל שאר עבודת האילן, ואם עשה אחת מכל אלו לוקין אותו מכת מרדות.3 {דברים המותרים משום הפסד}מושכין את המים מאילן לאילן אם היו מרוחקין זה מזה יותר מעשר לסאה, ואם היו מקורבים עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן, עפר הלבן מרביצין בשביעית במים בשביל האילנות שלא יפסידו.4 ועושין עוגיאות לגפנים, ועושין אמת המים לכתחילה, וממלאין את הנקעים מים.5 ומפני מה התירו כל אלה, שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל העץ שבה, והואיל ואיסור דברים אלו וכיוצא בהן מדבריהם לא גזרו במקום הפסד כזה, ומן התורה אינו אסור אלא שני אבות ושתי תולדות שלהם, היינו זריעה וזמירה וקצירה ובצירה.6 {שהנוטע יעקור}הנוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור.7 אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכין ערב שביעית אלא מ"ד יום קודם ר"ה, פחות מכאן יעקור, ואם לא עקר הפירות מהם מותרין, הנוטע ומת קודם שעקר חייבין היורשין לעקור.8 {שאר פרטים}עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה אף בזמן המקדש, ודבר זה הלכה למשה מסיני.9 ונוהג בזמן שישראל על אדמתן בארץ ישראל מדאורייתא בזכרים ונקבות ובזמן הזה מחלוקת הפוסקים עד שיבא מורה צדק.10