הזהיר הקב"ה שלא נעבוד האדמה בשנה השביעית שהיא נקראת שנת השמיטה, שנאמר (ויקרא כ"ה ד') ובשנה השביעית וגו' שדך לא תזרע. משרשי המצוה שרצה הקב"ה לקבוע בנפשינו מדת האמונה והבטחון בו ית"ש, ולא לבטוח בזרוע איש ובכח השור. ולחזק האמונה זו צוה שיעבדו את האדמה שש שנים רצופים, והזהיר שלא לעבדה בשנה השביעית, ולסמוך על הנס. כי ידוע מטבע הארץ להכחיש כחה וחילה, וכל שכן שלא תוסיף כח אחר שזרעה שש שנים רצופות. ובא ההבטחה לעשות להם נס שבשנה הששית יוסיף ה' לה כח בברכת ה' ועשת התבואה לשלש השנים, ויודע להם על ידי זה כי לא בכח אנושי והשור יעשיר איש, אלא ברכת ה' היא תעשיר ומוריש. גם לרמז כי אין לרדוף אחר רבוי עסקים ועבודה, רק מה שיצטרך לאכילה כדי הסיפוק לצרכו ולעבדיו, כי בשביעית תשמטנה ונטשתה, והכלל כי ברבות הטובה רבו אוכליה, ואין לבעליה בה זולתי ההכרחי אשר לא יחסר לכל אדם בשום זמן. וצוה להקדיש השנה השביעית לתורה ותפלה, על דרך שעשה בימי השבוע שיום השביעי שבת לקדושה ולמנוחה.

מס' שביעית מ"ק ג', ר"מ פ"א-ד דשמיטה, סה"מ ל"ת ר"כ-כא-ב-ג, סמ"ג לאוין רס"ו-זח-ט., יראים קפ"ח.

{איסור מלאכה בשנת השמיטה}כל העושה מלאכה מעבודת קרקע בשנת השביעית שהוא שנת השמיטה בטל מ"ע המפורשת לעיל (מצוה פ"ד) ועבר על ל"ת.1 ומן התורה אינו לוקה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה כדדרשינן במ"ק (דף ג) זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, ולמה פרטן הכתוב לומר שעל שתי תולדות אלו בלבד ואבות שלהם חייב, אבל שאר עבודות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן מן התורה אבל מכין אותו מכת מרדות.2 כיצד החורש או החופר או המסקל או המזבל וכיוצא בהן מעבודת הארץ לצורך הקרקע מכין אותו מכת מרדות.3 החורש שדהו או נרה או זבלה בשביעית כדי שתהא יפה לזריעה במוצאי שביעת קונסין אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית, ואם מת, בנו מותר לזרעה.4 {מלאכות המותרות}ולא ילקט עצים ואבנים ועשבים מתוך שדהו, ומתוך שדהו של חבירו מותר, והוא שלא ילקט בטובה כלומר שלא יאמר לו כמה טובה עשיתי לך שנקיתי לך שדך.5 היתה בהמתו עומדת בתוך שדהו מלקט ומביא לפניה לאכול, שבהמתו מוכחת עליו שלא לנקות שדהו מתכוין, וכן כל כיוצא בזה.6 והלכה למשה מסני של' יום סמוך לשביעית אסור לעבוד עבודת אדמה בזמן המקדש, ובזמן שאין בהמ"ק קיים מותר עד ראש השנה.7 משקין בית השלחין בשביעית, פי' שדה הזרעים שהיא צמאה ביותר, וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יפסידו.8 לא יוציא זבלים מחצרו לשדהו, ואם העמיד ממנה אשפה, כלומר שצבר יחד זבל רב בשדה מותר, ולא יעשה אשפה פחות מק"נ סאה זבל שתהיה ניכרת שהיא אשפה.9 {כללים}ונוהג בארץ ישראל בזמן שבית המקדש קיים בזכרים ונקבות, ובזמן הזה רבו בו המחלוקת אי דאורייתא או דרבנן עד שיבא מורה צדק.10