צוה הקב"ה לעם קדשו לשבות ממלאכה שאינה צורך אוכל נפש ביום השמיני של חג הסוכות, שנאמר (ויקרא כ"ג ל"ו) וביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם. משרשי המצוה אמר ר' אלכסנדראי משל למלך שבאה לו שמחה כל ז' ימי המשתה, לאחר ז' ימים אמר המלך לבנו יודע אני שכל ז' ימי המשתה היית טרוד עם האורחין ועכשיו אני ואתה נשמח יום אחד ואיני מטריח עליך הרבה אלא תרנגול אחד וליטרא בשר, כך אמר הקב"ה כל ז' ימי החג ישראל עוסקים בקרבנות של אומות העולם וכו' ועכשיו אני ואתם נשמח יום אחד ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד ואיל אחד, וכיון ששמעו ישראל כך התחילו מקלסין להקב"ה ואמרו זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו. ועל דרך הרמז ביום השמיני עצרת תהיה לכם זכרון לרמז לכם להשיב החוטא אל לבו כי ימי שנותינו שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, ואחר כך יקרא לתת חשבון מעשיו לפני יוצר כל ואין שם עוד מלאכת עבודה להשם ית"ש, ולכן צריך לתקן את אשר עוות, וזה עצרת תהיה לכם, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.

ביצה ח' מכות כ"א, ר"מ פ"א מיו"ט, סה"מ מ"ע קס"ז ל"ת שכ"ח, סמ"ג עשין ל"ח לאוין ע"ה, או"ח סי' תצ"ה.

שכ"א) כבר כתבנו לעיל במצוה (שי"ח) קצת הלכות, וכל דיני ג' רגלים שוים בדיניהם לענין זה. {פז"ר קש"ב}ובשמיני עצרת אמרו ז"ל1 רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב. פ' ר"ל פייס לעצמו, כי ברגלים כל משמרות כהונה עולים לרגל וקרבנות הבאות חובה מחמת הרגל כולם זוכין בהקרבתן בשוה, ואין המשמר של אותה השבוע מעכבת עליהם ולא היו מטילין גורל בז' ימי החג לפי שהקרבנת היו מרובים והיו מקריבין על הסדר וחוזר חלילה (עיין מצוה ש"כ), ובשמיני עצרת חוזרים לפייס כברגלים והיינו פייס לעצמו.2 ז' זמן לעצמו ר"ל שמברכין שהחיינו על הרגל ולא כמו בשבוע של פסח שאין מברכין שהחיינו. ר' רגל לעצמו, שאינו תשלומין לחג הסוכות אלא רגל בפני עצמו הוא (אף כי לעולת ראי' הוה תשלומין דראשון, עיין לקמן מצוה תפ"ט), ואנן השתא דמיתב יתבינן בסוכה, ברוכי לא מברכינין, דאנן קיי"ל כהא דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם.3 ולכן אף שאנן בקיאין בקביעא דירחא יתבינן בשמיני בסוכה משום מנהג אבותינו בידינו שישבו משום ספיקא דיומא, ומיהו לא מברכינן אף דביו"ט שני מברכינן נמי מכח מנהג, הכא כי היכי דלא ליחזי תרתי דסתרי דמקדשין ואומרין שמיני עצרת הזה ותיכף לברך לישב בסוכה.4 והא דלא חיישינן כן בפסח ומברכין על הספירה משום דלא כהדדי נינהו, ומטעם זה יש נוהגין לברך לאחר הסדר, ובלישב בסוכה א"א לפי מנהגינו שמברכים בסעודה, ויש אומרים משום דספירה דאורייתא, ועוד אמרו דספירת כל הימים תלוי ג"כ בספירה זו עד שבועות, ועוד טעמים אחרים.5 ק' קרבן בפני עצמו6 (עיין מצוה שכ"ב). ש' שיר לעצמו לענין שיר של יום, ושיר שלו למנצח בנגינות על השמינית.7 ב' ברכה בפני עצמה, שאומרים יום שמיני עצרת החג הזה.8 {כללים}ונוהג בכל מקום ובכל זמן והעובר עליה ועשה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש בטל עשה זו מלבד הלאו המבואר בסמוך.