צוה הקב"ה להקריב קרבן מוסף ביום הכפורים, שנאמר (ויקרא כ"ג כ"ז) אך בעשור לחדש וגו' והקרבתם אשה לה', (במדבר כ"ט ח') פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה. משרשי המצוה ע"ד הפשט הוא לתוספת הקדושה באותו יום מוסיפין לו קרבן. ורמזו בו פר אחד רומז ליו"כ שהוא יום הגדול ונורא, ואיל אחד רומז להשי"ת שהוא אחד בתכלית האחדות ובעל האילות ומוחל עונות עמו ישראל בתשובה, ושבעה כבשים רמז שכובש עונות עמו ישראל, מלשון יכבוש עונותינו, והם שבעה במספר כנגד שבע מעלות התשובה שהם זה למעלה מזה, גם כי שבע יפול צדיק וקם. ועתה שאין לנו מקדש בעונ"ה ונשלמה פרים שפתינו. ואיתא במדרש רות ר' נחוניה בן הקנה אמר לחכמים בני חייכם אין קרוב לפני המקום כלבו של אדם, וניחא קמיה מכל קורבנין, ועליון דכל עלמא מאן דיתיב בתעניתא וישוי לביה ורעותיה, איהו מקריב קרבן שלים לפני הקב"ה וכאלו הקריב חלבו ודמו וגופו ונפשו לפני השם.

ר"מ פ"י מתמידין, סה"מ מ"ע מ"ח, סמ"ג עשין ר"ג.

שי"ד( {מיני קרבנות במוסף יוה"כ}קרבן מוסף של יום הכפורים מפורש בקרא,1 פר אחד איל אחד ושבעה כבשים בני שנה. והכבשים כולם עולות.2 והאיל נקרא איל העם, והוא האיל האמור באחרי מות.3 עוד בא שעיר חטאת הנעשה בחוץ, והוא נאכל בערב (ר"מ פ"י מתו"מ ה"א).4 ואם חל יו"כ ערב שבת, כגון בזמן הבית, הבבלים היו אוכלים אותו כשהוא חי, שהרי אסור לבשלו בשבת.5 {סדר הקרבתן}ובכל מקום סדר הקרבת שעיר קודם לכל קרבן כי הוא חטאת וחטאת קודם לעולה, ופרים קודמים לאילים ואילים קודמים לכבשים כבש"ס ור"מ פ"ט מתו"מ, וביו"כ אינו כן ר"מ פ"ב מה' עיו"כ, שבלבישה ראשונה בבגדי זהב מקריב הפר וז' כבשים, ואחר כך לובש בגדי לבן, ובלבישה שלישית של בגדי זהב מקריב שעיר החיצון ואילו ואיל העם שהוא איל המוסף, והכל נלמד מקראות. {אכילת בשר חי אי הוי מצוה}ונחלקו האחרונים ז"ל בהא דהבבלים היו אוכלים אותו כשהוא חי אי מקיימין באכילת בשר קודש חי מצות אכילת קדשים, ועיין שו"ת ח"ג סי' רי"ח, ועיין תוס' פסחים כ"ד דאכילת בשר חי הוה שלא כדרך אכילתן, וזה ראי' לכרתי ופלתי יו"ד סי' צ"ב, ופלא על המנ"ח מצוה ז' שתמה על הפלתי מגמ' הנ"ל. ועיין או"ח סי' ש"ח6 בשר חי אפילו שאינו מלוח מותר לטלטלו משום דחזי לאומצא, ובחידושי7 אמרתי לחלק בין היכי דאפשר לבשל אז חי הוה שלא כדרך אכילתן, אבל היכא דא"א לבשל אז הוה כדרך אכילתן כיון דא"א באופן אחר. והבאתי ראי' לדברי. ועיין תוי"ט8 דאפי' להר"מ פ"ו ממ"א9 דאסור לאכול בשר חי קודם שימלחנו, מ"מ איסור מליחה אינו אלא דרבנן ומחמת מצות עשה דאכילת קדשים לא גזרו. אבל עיין ר"ן ע"ז ע"ד ע"ב בשם הרמב"ן דמשמע דמולח חייב משום מבשל בשבת, ועיין שו"ת בית שערים למרן זקיני יו"ד סי' קי"א ואו"ח סי' רע"א לענין אכילה גסה. ונוהג בבית המקדש וחיוב הקרבנות מוטל על הציבור וביותר על הכהנים הראוים לעבודה.