הזהיר הקב"ה שלא לעשות מלאכת עבודה ביום ראשון לחדש תשרי, והוא ראש השנה, שנאמר (ויקרא כ"ג כ"ד, כ"ה) בחודש השביעי באחד לחדש וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו. משרשי המצוה מה שנתבאר במצוה הקודמת. והמועד הזה שהוקבע לנו הוא מחסדי הא-ל ב"ה כדי שלא יתרבו העונות כל כך שנים הרבה מיום הולדו, אלא יהיה מקום לכפרה ויפרע מהם ראשון ראשון בכל שנה, כמו הבא להפרע מאוהבו שנפרע ממנו מעט מעט. ואם הוא ראוי מעביר ראשון ראשון ומטה כלפי חסד עד שינקה מחטאיו כתינוק בן יומו, ואם לא יפקדם עד זמן רב יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כלייה חלילה. נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם. ואם יהיה עסוק במלאכה לא יתפנה לשוב בלב שלם שיהא ראוי לכפרה. גם כי מדרך המלכים לעשות יו"ט ולשבות ממלאכה בכל המדינה ביום שנתמנו למלכות, ומוחלין להשבים אשמותיהם הראויים למחול, ובר"ה אנו ממליכין למלך מלכי המלכים הקב"ה על כל העולם כולו ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. ולכן כל מלאכת עבודה לא תעשו.

מראה מקומות עיין מצוה קודמת.

שיא) {אחד בתשרי ראש השנה}קיום המצוה כבר קדמנו במצוה הקודמת אחד בתשרי ראש השנה לשנים וכו', פי' לשנים שמונין השנים למנין מלכי אומות העולם, ובגמ'1 אר"פ לשטרות, פי' שטרות וגיטין, אם מונין בהם למלכי אומות העולם לענין מוקדם ומאוחר. ולשמיטין דמר"ה אסור לזרוע מן התורה ומתחיל בו שנת השמיטה, וכן יובל, וכן לנטיעה לענין חשבון שני ערלה, ולירקות דאין מעשרין מן הנלקט קודם ראש השנה על הנלקט מר"ה ואילך.2 {שופר ע"י מלאכה או שבות}איסור מלאכות הם כמו בשאר יו"ט, עיין לעיל מצוה רצ"ח עד ש"ב וש"ח ש"ט. עוד יש שופר של ר"ה אין מחללין עליו את היו"ט ואפילו בדבר שיש בו משום שבות, כגון שופר בראש האילן או מעבר הנהר, אינו עולה באילן ואינו שט בנהר להביאו, וע"י עכו"ם מותר, דהוה שבות דשבות במקום מצוה.3 עכו"ם שהביא שופר מעצמו, אפילו חוץ לי"ב מיל, וכן אם עשה שופר ביו"ט מותר לתקוע בו.4 ומותר לצחצחו במים או יין.5 {תקיעות רשות אחר שיצא}ונחלקו הפוסקים לאחר שתקע תקיעות של מצוה אי מותר לתקוע בשופר תקיעת רשות, עיין ט"ז או"ח סי' תקצ"ו,6 ובחדושי הארכתי הרבה בס"ד ונכון להחמיר.7 {סימנא טבא}ונוהגין לאכול ראש כבש, ורוביא, ותלתן, ותפוח עם דבש, ורמונים כרתי, סילקא, תמרי, וקרא, ואומרים יהי רצון המובא במחזורים, והכל לסימנא טבא.8 אוכלין מיני מתוקה ובשר שמן, ולא דבר חמוץ, וצריך שלא למלאות תאותו, ורש"ל לא אכל דגים בר"ה מפני שחבובים עליו למעט תאותו.9 הכלל כי קדוש היום לאדוננו וכל ערום יעשה בדעת, ויבלה כל היום בקדושה בתורה ותפילה. ונוהג בכ"מ ובכל זמן בזכרים ונקבות.