צוה הקב"ה לשבות מכל מלאכת עבודה חוץ ממלאכת אוכל נפש ביום ראשון של חודש תשרי שהוא ראש השנה, שנאמר (ויקרא כ"ג כ"ד) בחודש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון. משרשי המצוה לפי שזה היום הוקבע מתחילת בריאת האדם להיות בו יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, כדגרסינן בפסיקתא (פסקא כ"ג) בפסוק דרשו ה' בהמצאו דבראש השנה נברא אדם הראשון, שעה ראשונה עלה במחשבה, שניה נתייעץ עם מלאכי השרת, בשלשה כנס עפרו, בד' גבלו, בה' רקמו, בו' עשאו גולם, בז' זרק בו נשמה, בח' הכניסו לגן עדן, בט' נצטווה, בעשירית סרח, באחת עשרה נידון, בשתים עשרה יצא בדימוס, אמר לו הקב"ה זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדין לפני בדין ביום זה ויוצאין בדימוס. וכל זה בחדש השביעי באחד לחדש היה, ולכן האדם נדון בכל שנה ושנה בראש השנה (ר"ן ר"ה), ואינו ראוי לאדם ביום שעולה לדין יעסוק במלאכתו ולא יתפלל על דמו ונפשו.

ביצה ח' מכות כ"א מס' ר"ה, ר"מ פ"א מיו"ט, סה"מ מ"ע קס"ג ל"ת שכ"ו, סמ"ג עשין ל' לאוין ע"ג, או"ח סי' תצ"ה, יראים קי"ב קט"ז.

שי) {ארבע ראשי שנים}ארבע ראשי שנים הם באחד בניסן ר"ה למלכים וכו' באחד בתשרי ר"ה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות, ולמעשר בהמה לקצת שיטות,1 וי"ח2 דמעשר בהמה באחד באלול. {שני ימי ר"ה}והנה שביתת יו"ט זה שוה לשאר יו"ט, עיין מצות רצ"ח עד ש"ב ומצוה ש"ח ש"ט, אלא שלענין יו"ט שני חלוקין. דבר"ה שני ימים טובים כיום אחד דמי, ר"ל שניהם קדושה אחת להן, וגם בארץ ישראל נוהג שני ימים, וכל מה שהתירו ביו"ט שני של גליות משום ספיקא דיומא, כגון הנולד בזה מותר בזה או להעמיד עירוב בראשון בתנאי שאם היום קדש ומחר חול וכו' וכיוצא בזה, בר"ה אסור לעשות כן.3 ראש השנה לעולם אינו חל באחד בשבת ולא בד' ולא בע"ש, וסימנו לא אד"ו ראש.4 ואע"פ שב' הימים קדושה אחת להם וכיומא אריכתא דמי מכל מקום מקדשין בב' לילות וימים, ובליל ב' נותנין פרי חדש על השלחן בשעה שמקדש או לובשין בגד חדש ומברכין שהחיינו, ואם אין לו מברך בכל אופן.5 וכל המחלל יו"ט שני ואפילו של ר"ה, בין בדבר שהוא משום שבות ובין במלאכה ובין שיצא חוץ לתחום, מכין אותו מכת מרדות או מנדין אותו אם לא היה מן התלמידים. ואין ביניהם הפרש אלא לענין מת בלבד, מ"מ יו"ט שני אפילו של ראש השנה מדברי סופרים הוא.6 {אכילה ושמחה בר"ה}ראש השנה אסור בתענית7 וי"ח,8 וחייב בשמחה. ובירושלמי9 א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול וכו', איזה אומה כאומה זו, בנוהג שבעולם אדם יש לו דין לובש שחורים וכו', אבל ישראל אינם כן לובשים לבנים וכו' ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה עושה להם ניסים וקורע להם גזר דינם ומוציא דינם לכף זכות. ומכל מקום אסור לנהוג בו קלות ראש וגילו ברעדה.10 ואין לישן ביום ר"ה משום דדמיך מזליה, ירושלמי.11 ונוהג בכל אישי ישראל בכל מקום ובכל זמן.