הזהיר הקב"ה שלא לעשות מלאכת עבודה בחג השבועות, שנאמר (ויקרא כ"ג כ"א) כל מלאכת עבודה לא תעשו. משרשי המצוה מה שנתבאר למעלה. ויש רמז גדול בזה לפי מה שאמרו רז"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, ומי שתורתו אומנתו אחרים עושים מלאכתו, והתורה הבטיחה לנו אם יהיו כל ישראל עוסקים בתורה יעמדו זרים וראו צאנכם. ורשב"י ובנו ר"א כשהיו במערה נבראו בשבילם חרוב ומעיין במערה לפרנסם, ודור המדבר שקבלו התורה ועסקו בה ארבעים שנה ירד להם מן מן השמים, וכשנכנסו לארץ וזה פונה לכרמו וזה פונה לזיתו פסק המן. ובגמרא קדושין ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, אלא שהרעותי מעשי וקפחתי פרנסתי. ולכן בקבלת התורה לא תעשה מלאכה. ונקרא החג שבועות ע"ש שהוא סוף שבעה שבועות, וחג הקציר ע"ש שהוא בזמן הקציר, ועצרת ע"ש שהוא עצרת של פסח כשמיני עצרת לסוכות, ומתן תורה שבו נתנה התורה.

מראה מקומות עיין מצוה ש"ה.

שט) {איסור מלאכות בשבועות}העושה מלאכה בעצרת עובר בלאו לבד העשה שהזכרנו לעיל.1 ודיני מלאכת העבודה כמו במצות רצ"ז רצ"ח, ש', ש"א. {כללים}עצרת הוא ו' בסיון, ועיין מג"א2 שהביא קושיא הא מתן תורה בז' בסיון היה ואיך אומרים זמן מתן תורתנו בו' בסיון, וע"ש מה שתירץ ומה שתירצו האחרונים בזה. עוד אגיד לך דבר חדש, דיש מן הראשונים ס"ל דשני ימים טובים של גליות בזמן הזה דאנן בקיאין בקביע דירחא לא נאמר בו ביצה שנולדה בזה מותרת בזה כמו שבא בגמ' וכיוצא בזה, דבזמן שהיה ספק היו אומרים כן, אבל עכשיו כיון דמתקנת חכמים הוא ולא מתורת ספק כלל דינם כקדושה אחת כעין ר"ה,3 אבל אנן קיי"ל דשתי קדושות הם.4 {הסקה ביו"ט}כלים שנשברו ביו"ט אין מסיקין בהם שהם נולד, ומסיקין בכלים שלמים או שנשברו מבעוד יום.5 ואם הסיק בכלים שלמים כשנשרפו כל כך שנעשו שבורים אסור לנגוע בהם עד שישרפו או יתערבו באחרים באופן שיתבטלו.6 שקדים ואגוזים וכיוצא בהם שאכלו מערב יו"ט מסיקין בקליפיהן ביו"ט, ואם אכלן ביו"ט אין מסיקין בקליפיהם.7 {פרטי דינים}ואסור לאפות או לבשל או לשחוט מיו"ט לחבירו, וכ"ש שאסור לבשל לחול, אבל שוחט אדם בהמה גדולה אף על פי שאינו צריך אלא לכזית בשר ומה שנשאר אוכל למחר.8 בהמה מסוכנת מותר לשוחטה אם יכול לאכול כזית בשר צלי מבעוד יום, וכל מה שנשאר אוכל למחר.9 {פירושים חדשים מספר היראים}וכשם שמותר דבר שהוא אוכל הגוף כך מותר דבר שהוא אוכל לנשמה, כגון להוציא לולב ותינוק למול וכיוצא בזה, וביראים למד כן מדהוציא הכתוב בלשון אוכל נפש ולא כתבה התורה אוכל הגוף, ונפש משמע הנשמה, וגם פירש פירוש חדש בלשון מתוך שהותרה לצורך, ופירש מתוך כלומר מאותו הפסוק, ע"ש דבר נפלא, ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות