צוה הקב"ה להביא ביום חג השבועות שתי לחמים חמץ מחטה חדשה עם קרבנותיה, שנאמר (ויקרא כ"ג י"ז) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סולת תהיינה חמץ תאפינה. משרשי המצוה מה שארז"ל (ר"ה פ"ק) מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת, מפני שבעצרת זמן פירות האילן, אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן, ע"כ. והכלל כי כל שצוה הקב"ה לטובתנו הוא ולא לו. ועד"ה לפי מה שארז"ל אם אין תורה אין קמח ואם אין קמח אין תורה, ולכן צותה התורה ביום מתן תורתינו להקריב שתי לחם, ולרמז מה שאמרו ז"ל כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל, ולא נתאוה למותרות. ובאה שתים נגד תורה שבכתב ושבעל פה. ובאה שני עשרונים נגד הלוחות שהיו עשרת הדברות מזה ומזה הם כתובים. ובאה חמץ לרמז על מה שארז"ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין כנגדו, וחמץ הוא היצה"ר ולכן לא באה שום קרבן חמץ רק קרבן ראשית, שאין דבר מועיל נגד היצה"ר אלא התורה, ובאה על ז' כבשים, כי חצבה עמודיה שבעה, ופר אחד ושני אילים כנגד מקרא ומשנה ותלמוד.

מנחות ס"ח, ר"מ פ"ח מתמידין, סה"מ מ"ע מ"ו, סמ"ג עשין ר"ב.

שז) {מעשה שתי הלחם}שתי הלחם אינם באים אלא מן הארץ ומן החדש1 ומן החטים.2 וזה מעשהו, מביאין ג' סאין חטים ושפין אותן ובועטין בהם כדרך כל המנחות, וטוחנין אותם סולת, ומנפין מהן שני עשרונים סולת מנופה בשתים עשר נפה,. נמצא עשרון לסאה ומחצה.3 ריבה בסאין או מיעט כשר.4 לא מצאו מן החדש יביאו מן העליה להרמב"ם,5 ולהראב"ד לא יביאו כלל ואם הביאו פסול. אופין אותו חמץ, ואופין אותו מערב יו"ט, שאינו דוחה לא את השבת ולא את היו"ט.6 לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ככל המנחות.7 עושין שתי חלות מרובעות, אורך כל חלה ז' טפחים ורחבה ד' טפחים וגובהה ד' אצבעות.8 {הקרבתן}ומקריבין עם הלחם פר ושני אלים, ושבעה כבשים, הכל עולות, ושעיר חטאת ושני כבשים זבחי שלמים.9 מניף הלחם עם כבשי השלמים חיים ושוחטן ומפשיטן, לוקח חזה ושוק מכל אחד ומניחן בצד שתי הלחם, מניח יד מלמטן ומניף הכל כאחד, מוליך ומביא מעלה ומוריד, הניף זה אחר זה כשר, ונאכלות כל אותו יום וחצי הלילה.10 שתי {עכוב הלחמים וקרבנותיהן}החלות מעכבות זו את זו וכן שני הכבשים.11 ושתי הלחם מעכבים שני הכבשים ושני הכבשים אין מעכבין שתי הלחם, ועיין ראב"ד.12 שתי הלחם הבאות בלא כבשים יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה, גזירה שמא ימצאו כבשים לשנה הבאה ויביאו לחם בלא כבשים.13 ובגמ'14 נסתפקו בחטים שירדו מהעבים אי כשרים לשתי הלחם, וברמב"ם15 שיש בהם ספק אם אני קורא בהם ממושבותיכם, וקצת י"ל עוד דבשאר מנחות לא נסתפקו כן כיון דכל המנחות באות מצה והני כיון שירדו מעבים פסולים, אבל שתי הלחם כיון דבאים חמץ שפיר מספקא להו. ונוהג בזמן הבית בזכרי כהונה.