הזהיר הקב"ה שלא לאכול כרמל מן החדש קודם שיושלם יום ט"ז בניסן, שנאמר (ויקרא כ"ג י"ד) וכרמל לא תאכלו וגו'. משרשי המצוה מה שנתבאר בקודמת. והמקדים לאכול מתבואה חדשה קודם הקרבת העומר נקרא נרגן, שמראה בעצמו שאינו רוצה ליהנות משלחן גבוה, רק מכחות הטומאה, וסופו לבא לידי חסרון ככר לחם מדה כנגד מדה. ורמז נפלא יש שלא תחרוש ותחשוב שום הרהור על הקדמת העולם, אלא חדוש מחודש הוא מיוצר כל יתברך, ואין לך בו אלא חדושו. ולכן מנתה התורה אכילת חדש עד התחלת זמן ספירתן החמשים, להשרישך אמונה חזקה שלא חדש יוצר כל עולמו אלא בשביל התורה שעתידין ישראל לקבל לסוף החמשים, ולפיכך החדש קשור עמו. ועד"ה עוד שעד ביאת המשיח אסור לחדש דברים חדשים בתורה, וזה חדש אסור מן התורה עד עצם היום הזה (רמ"ס).

מראה מקומות תמצא במצוה ש"ג.

שה) {גדר האיסור}האוכל תבואה קלויה בשבלים קודם שהקריב העומר בעדים ובהתראה לוקה, וזה הנקרא כרמל,1 ושיעורו בכזית.2 ובגמ'3 אולי יתחייב על קלי בפני עצמו אחר שהוא מיותר, ויהיה מתחייב על לחם וכרמל מלקות א', ומשני למאי הלכתא כתביה רחמנא לקלי באמצע לומר לחם כקלי וכרמל כקלי וחייב על כל אחת ואחת. {פרטי דינים}תבואה שהשרישה אחר העומר וקצרה וזרע מן החטים בקרקע, ואחר כך קרב העומר הבא ועדיין החטים בקרקע, הרי אלו ספק אם התירן העומר כאלו היו מונחין בכד, או לא יתיר אותן מפני שבטלו בקרקע, לפיכך אם קלט מהם ואכל אינו לוקה ומכין אותו מכות מרדות, רמב"ם,4 והראב"ד חולק. גחין ואכל תבואה מן המחובר אינו חייב דבטלה דעתו אצל כל אדם, והו"ל אוכל שלא כדרך אכילתן.5 {צירוף איסורים}ומנ"ח כאן6 מסתפק באכל לחם אפוי חצי זית וקלי חצי זית אם מצטרפין למלקות כיון שהם מב' שמות וכל שהוא משם אחר אינו מצטרף, כמבואר בר"מ פ"ד ממ"א7, ולפענ"ד לפשוט מלשון חז"ל8 אולי יתחייב על קלי בפני עצמו ועל לחם וכרמל מלקות א', למאי הלכתא כתביה רחמנא קלי באמצע לומר לחם כקלי וכרמל כקלי, והנראה אי לאו קלי באמצע הו"א דיתחייב אתרווייהו קלי וכרמל מלקות אחד, וקלי להוסיף בא לחייב על כל אחד ואחד אבל לא לגרוע ומצטרפין ודאי ודו"ק. ועיין עוד תוס' שבת מ"ט ע"ב ד"ה אסורין ומצטרפין למלקות, ושו"ת בית שערים למו"ז יו"ד סי' קנ"ז אות ד' ונוהג בכל שאר דיניה כדין חדש.