הזהיר הקב"ה שלא לאכול קלי מתבואה חדשה קודם שיושלם יום ט"ז בניסן, שנאמר (ויקרא כ"ג י"ד) וקלי לא תאכל עד עצם היום הזה. משרשי המצוה מה שנתבאר למעלה, ולפי שאין דבר מהולל ומרים לב בני האדם ומחטיאם כהשפעת רב טוב, כמאמר הכתוב וישמן ישורון ויבעט. לכן אבינו שבשמים כאב את בן ירצה שיעשו זאת הסדר לבלתי רום לבבם. כי טרם בא אל פיהם שום הנאה מתנובת השדה, וטרם יטעמו מאומה מלחם וקלי, יביאו מראשית קציר, כל עם בני ישראל עומר ראשית קצירם אל הכהן. ולפי שאמרה תורה כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם נחלה, אל יעלה על רוחכם להרהר ולומר לנו נתנה הארץ למורשה מאבותינו ולנו היא ולבנינו לעולם, כי אשר אני נותן לכם כדכתיב לשון הוה, כלומר תמיד אני נותן אותה ולא נגמרה המתנה בפעם אחת, ואמרה תורה וקצרתם את קצירה, ולא אמר קצירכם אלא קצירה של הארץ, כי ברכה היא ומברכתה תבורכו, ולכן הכירו כי הכל ממנו. ושלא נאמר כיון דאין דרך לאכול כן אלא דבר מיעוט לא אסרה התורה, ולכן אמרה תורה וקלי לא תאכל.

מראה מקומות עיין מצוה קודמת.

דש) {גדר איסור קלי}האוכל תבואה חדשה אף על פי שלא עשה ממנה פת, ולא טחנה ולא רקדה ברחיים, אלא שקלה החטים או השעורים באור בדרך ארעי ואכל מהן כזית לוקה, ופירוש קלי שלקח חטים או שעורים שלא נתבשלו כל צרכן ושורפן קצת על האש.1 {כללים}אכל פחות מכזית אינו לוקה ואסור מן התורה ככל חצי שיעור.2 ואמרו ז"ל3 קלי לא היה צריך לאומרו אבל הזכירו הכתוב לחלק, מתחייב על קלי בפני עצמו ועל לחם וכרמל בפני עצמו. ודעת הרמב"ן ז"ל4 שאין למנות הג' לאוין אלו של חדש וקלי וכרמל רק ללאו אחד כיון דאיסור אחד הם, אף דיש מלקות לכל אחד ואחד אין להשגיח בחילוק מלקיות. ודעת הב"ח ז"ל5 דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם ונחלקו עליו האחרונים ז"ל, עיין ט"ז6 וש"ך.7 {פרטי דינים}שבולת שהביאה שליש קודם העומר ועקרה אחר העומר וחזר ושתלה והוסיפה, התוספת אוסר העיקר שהותר לראשונה.8 מקומות שעושים שכר משעורים חדשים אין לשתותו, והאחרונים דחקו ליישב המנהג שנהגו לשתות עיין ט"ז9 ובאר היטיב,10 ונכון להחמיר. עיסה שנילושה בשמרים של חדש יש להקל אפילו להמחמירים במשקה של חדש (משכנות יעקב סי' ס"ה). ונוהג בזכרים ונקבות בכל זמן בארץ ישראל ובחו"ל מחלוקת.