צוה הקב"ה לשבות ממלאכת עבודה ביום שביעי של פסח, שנאמר (ויקרא כ"ג ח') וביום השביעי מקרא קדש. משרשי המצוה מה שנתבאר במצוה (רצ"ז-צ"ח). ועוד שביום השביעי נעשה בו נס גדול לישראל שנקרע הים, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, ומצרים טבעו בים סוף ונפל פחד על הגוים מפניהם, ונתחייבנו לספר ולהגיד לנו ולבנינו עד עולם שקיים יוצר כל יתברך לבנים מה שנדר לאבות, ביזת מצרים וביזת הים. ולפי שהשליכו הילדים במי נילוס טובעו במי ים סוף מדה כנגד מדה. ובזכות יוסף הצדיק דכתיב ביה וינס ויצא החוצה, כאשר דחקתו אשת אדוניו יום יום ולא יכול להמלט ממנה הסכים להשליך עצמו בים כדי שלא לשכב עמה בעולם הזה ולהיות עמה בעולם הבא, לפיכך ראהו הים וינס, ואמרו מה ראה ארונו של יוסף ראה (רמ"ה וד"ע).

ביצה ח' מכות כ"א, ר"מ פ"א מיו"ט, סה"מ מ"ע ק"ס ל"ת שנ"ד, סמ"ג עשין ל"ד לאוין ע"א, או"ח תצ"ה.

ש) {פרטי דיני יו"ט}מצות עשה לשבות ביום השביעי של פסח ודינו שוה ליום ראשון של פסח עיין לעיל מצוה (רצ"ז-צ"ח).1 ואכתוב עוד קצת דינים, הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי י' ביצים או כ' אגוזים, ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה, וכן במנין, כלומר שלא יאמר כבר לקחתי ממך פעם אחרת עשרים ועתה עשרים הרי סך הכל ארבעים,2 אומר מלא לי צלוחית זה יין אפילו בדבר שמדתו ידוע, רק שלא יאמר לו הסכום והמדה. 3 ואסור לשקול במאזנים ביו"ט, ואפילו להניח בכף המאזנים לשמור מן העכברים אסור.4 ולענין הוצאה יש ליזהר שלא להוציא בדבר שאינו צורך אוכל נפש או עכ"פ צורך יו"ט,5 והעולם אינם נזהרים בזה. {עירובי תבשילין}שני יו"ט של גליות שחלו ביום ה' ו' ולא עירבו עירובי תבשולין מעיו"ט, אם נזכר ביום ראשון מערב לחבירו בלא ברכה, ומתנה ואומר אם היום קודש ולמחר חול אם כן לא צריך לערוב, ואם היום חול ומחר קודש יהיה זה עירוב, ובר"ה אי אפשר לעשות כן.6 והרוצה שיסמכו אחרים על עירובו צריך לזכות להם ע"י אחר ואומר הנוסח המפורסם בסידורים.7 ת"ח ששכח לערב פעם ראשונה סומך על חכם העיר, ושניה הוי בכלל פושע ואינו מועיל לסמוך על חכם העיר, עיין ט"ז8 ויש חולקין.9 {כללים}וכל דבר שחייבין עליו משום שבות ומשום רשות ומשום מצוה בשבת חייבין עליו ביו"ט.10 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועכו"ם אסור לשבות לשם יו"ט כישראל, אפילו נתכוין לשם ה' כמו שאסור בשבת, ואם שובת חייב מיתה. ובחידושי הארכתי בס"ד.