הזהיר הקב"ה את בני ישראל שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר (בראשית ל"ב ל"ג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, ולא נאמר לא יאכלו על דרך סיפור, כלומר מפני שאירע דבר זה באב נמנעים הבנים, אלא הוא אזהרת השי"ת שלא יאכלוהו. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.

משרשי מצוה זו כדי שתהא רמז לישראל שאע"פ שיעברו צרות רבות בגלות מיד העמים ומיד בני עשו שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם ויבא להם גואל ויגאלם מיד צר, ובזכרם תמיד ענין זה על ידי המצוה שתהא לזכרון יעמדו באמונתם וצדקתם לעולם. ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו שבא בקבלה שהיה שרו של עשו רצה לעקרו ליעקב מן העולם ולא יכול לו וזרעו, וצערו בנגיעת הירך. וכן זרע עשו ציער לזרע יעקב ולבסוף תהיה להם תשועה מהם, וכמו שמצינו ביעקב אבינו ע"ה שזרחה לו השמש לרפואתו ונושע מן הצער, כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאינו מצערינו בב"א. גם כי שס"ה גידים באדם כנגד ימות החמה, גיד נגד כל יום, וגיד הנשה יומו תשעה באב, וכל יום יש לו מלאך אחד, וט"ב הוא ס"ם שרו של עשו ולכן נחרבו ב' מקדשות בו ביום. גם רמז בו ד' צומות היינו על כן לא יאכלו בנ"י, כלומר אלא מתענין, א"ת למפרע תשעה אב, גיד ר"ת ג' תשרי יו"ד דטבת גיד בגי' י"ז תמוז, ורמז שאמרו רז"ל כל האוכל בט"ב כאלו אוכל גיד הנשה.

חולין פ"ז, ר"מ פ"ח מהמ"א, סה"מ ל"ת קפ"ג, סמ"ג לאווין קל"ט, סמ"ק סי' ר"ג, יראים קמ"ז, ריקנטי ל"ת א', מ"ש שער ע"ד.

ג){איזה גיד מן התורה} גה"נ הם שני גידים, הפנימי סמוך לעצם שעל הכף אסור מה"ת והחיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו1 (ועיין מש"כ ב ח"ג סי' ס"ח פי' לרבינו הבה"ג). ונוהג בבהמה וחיה הטהורין ואפילו בנבילות וטרפות שלהן ומוקדשין, בירך ימין ובירך שמאל.2 ואם עבר ואכל כזית ממנו או אכלו כולו אפילו אין בו כזית לוקה.3 ישראל קדושים ואסרו עליהם שמנו של גיד, ומדרבנן אסורים הקנוקנות פי' הם גידין הדקים המתפשטים בירך.4 {במינים שונים}בשליל דעת הר"מ והחינוך ותוס' והרשב"א דנוהג, והרמב"ן ס"ל דאינו נוהג, עיין ה"ה פ"ח מהמ"א ובב"י יו"ד סי' ס"ה ובכו"פ ובש"ע ואחרונים שם.5 ונוהג בכוי.6 ועיין שו"ת הרדב"ז חלק א' סימן ע"א. {ספיקות בדיניו} גה"נ דעת הרמב"ם דמותר בהנאה ותוס' ורבינו יונה ס"ל דאסור, ועיין טוש"ע סי' ס"ה.7 עוף שיש לו כף עגול כבהמה גה"נ שלו אסור, ואין צריך לבדוק אחריה,8 ובהמה שיש לה כף ארוך ג"כ אסור ואין לוקה עליה.9 דעת הרשב"א דגם באדם נוהג איסור גה"נ וכ"כ פר"ח סי' ע"ט ס"ה ועיין שעה"מ פ"ח מהמ"א ובמנ"ח מצ' גה"נ.