צוה הקב"ה למול כל זכר בישראל ביום השמיני ללידתו, שנאמר (בראשית י"ז י') זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר, (ובפ' תזריע) וביום השמיני ימול בשר ערלתו, וגדולה מצוה זו שנכרתו עליה י"ג בריתות. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ולא בנקבות.

משרשי המצוה שרצה הקב"ה לקבוע בעמו ישראל אשר הבדילם להיותם נקראים על שמו אות קבוע בגופם להבדילם משאר העמים בצורת גופם כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם אשר מוצאם ומובאם אינו שוה, ונקבע ההבדל בגולת הזהב לפי שהוא סיבה לקיום המין, מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף. והעם הנבחר חפץ השי"ת להשלים תכונתו ורצה להיות ההשלמה ע"י האדם, ולא בראו שלם מבטן, לרמוז עליו כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו ושיפור מעשיו.

שבת פרק י"ט ויבמות פרק ד' ופרק ה' קידושין דף כ"ט, ר"מ ה' מילה, סה"מ מ"ע רט"ו, סמ"ג עשין כ"ח, סמ"ק סי' קנ"ז-נ"ח-נ"ט, יראים מ"ע י"ט, יו"ד סי' ר"ס.

{המצוה על האב}ב) מ"ע על האב למול את בנו ביום השמיני ואם עבר ולא מל בטל מ"ע.1 ואם רצה לעשות שליח נחלקו הפוסקים אי מועיל2 לא רצה האב או שאין כאן האב למול מצוה על הב"ד ועל כל ישראל.3 וכתב בעל הדברות מנהג שאבי התינוק עומד אצל המוהל להודיעו שהוא שלוחו כדאמרינן בתענית אפשר קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו, לפיכך התקינו הנביאים הראשונים שיהא מעמד בירושלים להודיע שהן שלוחם של כל ישראל, והמל ב) מ"ע על האב למול את בנו ביום השמיני ואם עבר ולאאת בנו כאלו הקריב קרבן, לכן צריך לעמוד גביה (שבלי הלקט).4 {זמנה}המצוה למול ביום, ומשעה עמוד השחר יצא,5 מל בלילה או בתוך שמנה אינו כלום. ועיין באחרונים אי צריך הטפת דם ברית.6 בזמנה דוחה שבת,7 ושלא בזמנה או ספק ונולד בין השמשות ויוצא דופן נמול לשמנה ואינו דוחה שבת.8 נולד מהול צריך להטיף דם ברית ואינו דוחה שבת.9 ויש להזהיר המון עם ביוצא דופן שהוא שכיח מאד בזמננו. {על מי חל החיוב}לא מלו אותו כשיגדיל חייב למול את עצמו,10 לא מל את עצמו משהגיע לכלל עונשין חייב כרת11 (וי"א דוקא כשמת אינו מהול)12 אבל אין לאב חיוב כרת במילת בנו אלא שעובר על עשה13 ואין בכל התורה מ"ע שחייבין על בטולה כרת אלא זו ושחיטת פסח.14 אשה אינה מצוה למול את בנה.15 ועל האדון למול את עבדיו ילידי ביתו ומקנת כספו. יליד ביתו לשמנה וקנין כספו ביום שנלקח.16 מלת גרים עיין רמב"ם פי"ג מא"ב ובטוש"ע יו"ד סי' רס"ח. {אופן קיום המצוה} קיום המצוה לחתוך הערלה המכסה ראש הגויה, וכבר נהגו כל ישראל באיזמל, ולפרוע קרום דק שלמטה ממנה כדי שתתגלה ראש העטרה שבאבר. ומן המצוה למצוץ אח"כ את המילה שיצא הדם ממקומות הרחוקים ולא יבא לידי סכנה.17 מילה גי' פ"ה לכן מוצצין בפה, ועם הכולל גי' אלקים ומוצצים בפה להחליש כח הדינים הקשים, ובערלה יש ב', ערלה ופריעה, ובברית הלשון ב' חומות, שפתים והשנים (ר"ח וויטאל). זורקין הערלה בעפר,18 ובבבל זורקין במים.19 מזבח נוטריקון מילה זמנה ביום ח' ,מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת הוי"ה, מכאן אמרו רז"ל שמגעת עד כסא הכבוד הנקרא שמים (הבהיר). {עכו"ם או מומר שמל}עכו"ם שמל לדעת השאלתות ועוד גדולי הפוסקים פסול אפי' בדיעבד, ויש לזהר ברופא עכו"ם, ואפילו ישראל מחלל שבת בפרהסיא.20