הזהיר הקב"ה שלא לעשות מלאכת עבודה ביום ראשון של פסח, שנאמר (כ"ג ז') ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. משרשי המצוה כדי שיזכרו בני ישראל הנסים הגדולים שעשה השם יתברך להם ולאבותיהם, וידברו בם ויודיעום לבניהם ולבני בניהם ולכל הדורות הבאים אחריהם, והכתוב אומר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, ומתוך השביתה מעסקי העולם יהיו פנויים לעסוק בזה. גם להראות ענין של חרות, היפוך השעבוד שהיינו במצרים והעושה מלאכה הרי הוא משועבד לאדוניו או למי שהמלאכה שלו, ולכן נצטוינו שלא לעשות מלאכה. והמחלל את המועדות כאלו מחלל שבת שגם הם נקראים שבת. והם ז' ימים, ב' ימים פסח, א' עצרת, א' ר"ה א' צום העשירי, ב' ימים של סוכות, והם נגד יום השבת שהוא שביעי (מו"ז בג"א וד"ע).

מראה מקומות עיין במצוה הקודמת.

רחצ) {גדר הלאו}כל מלאכות האסורות בשבת אסורות ביו"ט חוץ ממלאכת אוכל נפש.1 והעובר ועושה מלאכה ביום טוב עובר בלאו לבד העשה שנתבאר לעיל.2 {אוכל נפש}שוחטים בהמה ועופות ביו"ט לצורך היום, בהמה מסוכנת מותר לשחוט ובלבד שיאכל כזית צלי מבשרה ביו"ט.3 ועיין בשו"ת בית שערים או"ח סי' נד"ר אם שוחטין למי שאינו יכול לאכול רק חצי זית בשר. אופין פת ביו"ט, וממלאה אשה תנור פת אף שאינה צריכה אלא ככר אחת.4 אין מניחין נר על גבי אילן בערב יו"ט שמא יטלנו ביו"ט5 ובע"ש מותר.6 ואין צדין ביו"ט, אפילו לצורך יו"ט.7 {שאר פרטי דינים}גוי שהביא מתנה ביו"ט אם יש כיוצא בה במחובר אסור עד לערב בכדי שיעשו.8 עצים שנשרו מן הדקל ביו"ט מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.9 ועיין שו"ת (ח"ג סי' קי"ד). אין מוציאין אש ביו"ט, לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן המתכות, שלא הותר להבעיר ביו"ט אלא באש מצוי (סמ"ק),10 ועיין מצוה הקודמתבשם שו"ת בי"ש.11 ואין מכבין את הדליקה,12 ולצורך המאכל כגון שהאש גדולה ורוצה שלא ישרף המאכל עושה כיון שאינו יכול לבשל באופן אחר.13 אין גודלין את הפתילה ולא מהבהבין אותה,14 ולא מחתכין אותה לשנים בכלי, ומדליק באמצע ונמצא הפתילה נחלקת לשנים,15 וכן נר. מותר לפתוח איגרת ביו"ט ולא בשבת (מג"א תקי"ט סק"ד), מותר לשלוח מתנה ביו"ט.16 {עירוב תבשילין}ואין מבשלין מיו"ט לחברתה ואם חל יו"ט ערב שבת אין מבשלין מיו"ט לשבת אלא א"כ עורך עירוב תבשילין,17 עיין לקמן מצוה ש'. {כללים}ודע דמלאכה שנאסרה בתורה לענין שבת ויו"ט נקרא כל מלאכה שמתחדש על ידה דבר חדש חוץ ממעביר ד"א ברה"ר והוצאה מרשות לרשות שחייב אפילו לא נתחדש בו דבר, והבן זה. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ועיין עוד מצוה רצ"ז ש"א ש"ב.