צוה הקב"ה לשבות ממלאכת עבודה ביום ראשון של פסח שהוא יום ט"ו בניסן, שנאמר (ויקרא כ"ג ז') ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם. משרשי המצוה כדי שנחשוב בענין המועד והנס שנעשה לנו בו, ונהלל ונפאר במחשבותינו מה שצוה ב"ה עליו ועשה לנו נסים בזמן ההוא. גם כי אכלנו אלהיהם במצרים קלוי באש (עיין רמב"ן פ' בא שהשה היה ע"ז של מצרים), ונעשו אלמים ועורים וגדמים ולא יכלו לנו, ואם יהיה האדם טרוד במלאכתו לא יהיה לו פנאי לחשוב באלו. עוד יש תועלת רב בשביתה זו שמתקבצים כל העם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי ספר, וראשי העם ידריכום וילמדום דעת ודרך ה'. ועל זה אמרו רז"ל משה תקן להם לישראל שיהיו דורשים בהל' פסח בפסח, והל' עצרת בעצרת וכו', ונחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה'.

ביצה ח' מכות כ"א, ר"מ פ"א משביתת יו"ט, סה"מ מ"ע קנ"ט ל"ת שכ"ג, סמ"ג עשין ל"ג לאוין ע', סמ"ק סי' קצ"ד, יראים מצ' קי"ב, או"ח סי' תצ"ה.

רצז) {מהות מצות שביתה}מצות עשה לשבות ביום ראשון של פסח מכל מלאכה,1 ולדעת הרמב"ן ז"ל 2 אפילו דבר דלא הוי מלאכה, רק טורח ועמל גדול כגון שיטרח כל היום למדוד תבואות או לעמוס החמורים, והחנווני מקיף, וכיוצא בזה טורח ועמל העושה כן (בשבת) ויו"ט הרי זה בכלל העשה דשבתון (ועיין יראים וסביב ליראיו). {אוכל נפש}ומותר לעשות צורך אוכל נפש בלבד, ודוקא דברים שאי אפשר לעשותם מערב יו"ט וכגון לדוך פלפלין שלא ידע איזה קדרה יבשל ביו"ט, או תבלין שמפיגין טעמן אפילו ידע, אבל דברים שאפשר לעשותן מעיו"ט אסור,3 ואם לא עשאו מעיו"ט ויש צורך יו"ט מותר לעשותו ע"י שינוי.4 ולטחון ברחיים נחלקו האחרונים אי הוי איסור דאורייתא או דרבנן אף שהוא לצורך אוכל נפש.5 {שאר פרטים}וכל מה שאסור לעשות אסור לומר לגוי לעשותן.6 אין שוחקים את הפלפלים ברחיים שלהם.7 מכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מעיו"ט מותר לעשותן ביו"ט ואין מורין כן (סמ"ק). ביצה שנולדה ביו"ט אסור לאכלה ולטלטלה,8 וביו"ט שני נולדה בזו אוכלה בזו.9 מוקצה אסור ביו"ט10 (ועיין סמ"ק). ואסור לעשות אוכל נפש לצורך עכו"ם, ואין מזמנין עכו"ם ביו"ט שמא ירבה בשבילו.11 {יו"ט שני של גלויות}ומד"ס עושין בחוץ לארץ כל יו"ט שני ימים, ואין שום חילוק בין יו"ט ראשון לשני אלא לענין מת בר מינן הקילו ז"ל שביו"ט ראשון יתעסקו עמו גוים אם רוצים לקברו וביו"ט שני יתעסקו בו ישראל, והמחלל יו"ט שני מכין אותו מכת מרדות או מנדים אותו12 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועיין שו"ת בית שערים לזקני או"ח סי' רנ"ז למה אצל האש גופא מותר להדליק, ולהוסיף על האש ולהוציא אש מחדש אסר הא להוסיף על אש נמי מוליד אש חדש ונראה דהתם האש מוציא האש אבל הכא האדם מוציא האש.