הזהיר הקב"ה שלא לעשות דבר שימשך ממנו חילול השם הנכבד והנורא אשר בחר בנו, שנאמר (ויקרא כ"ב ל"ב) ולא תחללו את שם קדשי. משרשי המצוה כי האדם לא נברא אלא לעבוד את בוראו ית"ש, ומי שאינו מוסר גופו על עבודת אדוניו אינו עבד טוב ומסור, ואם בבני אדם ימסרו נפשותם על אדוניהם ועל מצות המלך בשר ודם ק"ו אלף פעמים על מצות מלך מלכי המלכים הקב"ה. ובקרא כתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך, וכל שכן שלא נחלל את שם קדשו. ואמרו ז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז ולא ויתר על חילול השם. ואם ח"ו חילל השם תקנתו שיקדש השם במקום שחילל, שנאמר ולא תחללו ונקדשתי, אם חללת קדש.

יומא פ"ו פסחים כ"ה סנהדרין כ"ז ע"ד ע"ז, ר"מ פ"ה מיסוה"ת, סה"מ ל"ת ס"ג, סמ"ג לאוין ב', סמ"ק פ"ה, יראים ו', יו"ד קנ"ז.

רצה) {גדרי הלאו}חלול השם ישנו בכמה דברים ואין להם שיעור וא"א לפרטם, שכל המבזה אפילו מצוה אחת ומיקל כלל בכבוד שמים נקרא מחלל השם, ועל לאו זה ידוו כל הדווים. ואם הוא אדם חשוב צריך להרחיק עצמו מן הכיעור ומן החשד. ואמר רבא היכי דמי חלול השם כגון אנא דשקילנא בשרא ולא יהיבנא דמי לאלתר, ומיירי במקום שאין הטבח דרכו לשאול הקפותיו שיחשדוהו שמא לא ישלם, והכל לפי מה שהוא אדם. {מתי חייב למסור נפשו}ובכל מצות התורה אם אמר לו גוי שיעבור או יהרגהו יעבור ועל יהרג כשהגוי עושה לכבוד עצמו ולהנאתו (אבל אם רוצה כדי להעבירו על דת יהרג ואל יעבור אפילו אערקתא דמסנא), ובע"ז וגילוי עריות ושפיכת דמים לעולם יהרג ואל יעבור, ואם עבר בכל אלו ולא נהרג הרי זה חילל השם ואם היה בעשרה מישראל חילל השם בפרהסיא. {שאר פרטים}העושה עבירה שאין בה תאוה כגון שבועת שוא הרי זה חילל השם. גם דרש הר"מ מקוצי כי המכחיש לגוי מחלל השם. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ואין לוקין על לאו זה שאין עונשין אלא אמזיד ורצון, ואף על פי שאין לוקין עליו עונשו גדול משאר עבירות שאינו מתכפר עד יום המיתה, ואמרו ז"ל במס' אבות המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם. וצוה הקב"ה שיהרג אדם ואל יחלל ש"ש ח"ו. ועיין בסמוך מצוה (רצ"ו).