הזהיר הקב"ה שלא נשחוט בהמה ובנה ביום אחד, שנאמר (ויקרא כ"ב כ"ח) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ובא הפי' בקבלה דעל אמה הקפיד הכתוב. משרשי המצוה שלא לכלות האילן וענפו יחד כדי שלא יעקר המין מן העולם. גם יש בו לפי הפשוט לקבוע בנפשותינו מדת החמלה והרחמנות ולהרחיק ממנו מדת האכזריות שהוא מדה גרוע מאד. ולכן אף על פי שהתיר בעלי חי למחייתינו, צוה לבל נהרוג אותו ואת בנו ביחד, כי אין לך אכזריות גדולה מזו. ועד"ה כי לפעמים תתגלגל נפש האדם בבהמה טהורה, וכשנשלם עונה יזמין הקב"ה לקרבן ועל ידי כן תתעלה. ויש שמזמין אותה לאכילת ישראל ותתעלה, אבל לא כעילוי ראשון. ואם נתנבלה בשחיטה או נטרפה בידוע שלא נשלם עונה ותתגלגל עוד בבהמה טמאה, ואם גדול עונה תנתן לעבוד ולמשא כחמור וגמל. ואם חטאו איש ואשתו או אב או בנו יתגלגלו שמה, ולכן חס הקב"ה עליהם שלא לעקרם ביום אחד, שאף אם הם בגוף הבהמה עדיין יש ניצוצות שכל בהן, והבן זה. ומכאן תבין טעם צער בעלי חיים שהוא מן התורה. ולכן תמצא מקצת בעלי חיים קרובים ומוכנים לקבל תרבות ומוסר יותר מזולתם. ובזה יש להבין מה שהביא הד"מ יו"ד סי' ל"ח בשם ר' יהודה החסיד שהמעביר יד ע"ג בהמה ותשפיל ראשה בודאי כשרה. ובהגהות רש"ש כתב לזה רמז מבכורות נ"ח כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינה עוברת.

חולין פ"ה, ר"מ פי"ב משחיטה, סה"מ ל"ת ק"א, סמ"ג לאוין קמ"ט, סמ"ק קס"ז, יראים סי' קל"ה, יו"ד סי' ט"ז.

רצד) {גדרי האיסור}אסור לשחוט בהמה וולדה ביום אחד, לא שנא האם תחלה ואחר כך הבן או הבת, לא שנא הבן או הבת תחלה ואחר כך האם.1 עבר ושחט, השוחט השני חייב מלקות והבשר מותר לאכלו בו ביום2 ויש אוסרים לאכול בשר האחרון בו ביום.3 ואינו נוהג אלא בבהמה טהורה, ואינו נוהג בחיה, ונוהג בכוי מדרבנן, ונוהג בכלאים מכבש ועז, צבי שבא על העז וילדה לוקה, ועז שבא על הצביה אסור לשחוט ואינו לוקה,4 (ועיין ש"ך5). שחט האם ואח"כ ב' בניה לוקה שמנים, שחט אותה ואת בתה ובן בתה לוקה שמנים, שחט אותה ואת בן בתה ואח"כ בנה לוקה ארבעים.6 {שחיטה פסולה}שחט הראשון ונתנבלה בידו, וכן הנוחר והמעקר, מותר לשחוט השני אחריו.7 ספק נתנבלה הראשונה אינו שוחט השני ואם שחט אינו לוקה.8 השוחט לגוים ולרפואה ולכלבים כיון דשחט בהכשר חייב.9 {אב ובנו}ומספקא לן אי חוששין לזרע האב, ולכן אם מכירין האב אין שוחטין שניהם ביום אחד כיון דהוה ספיקא דאורייתא, ואם שחט אינו לוקה,10 ואוכל משניהם בו ביום לד"ה.11 {שאר פרטים}והיום הולך אחר הלילה, כלומר שאם שחט האחד סוף יום ד' שוחט השני תחילת ליל ה', ואם שחט בליל ד' אינו שוחט עד ליל ה'.12 ובמוקדשין נסתפקתי במקום אחר אי היום הולך אחר הלילה לענין זה, ולכאורה תלוי במחלוקת הראשונים, עיין בשו"ת (ח"ג סי' רי"ג). ובד' פרקים בשנה המוכר בהמה וולדה לחבירו צריך להודיעו אמו מכרתי או וולדה מכרתי, ואלו הן ערב יו"ט הראשון של פסח, עיו"ט האחרון של חג, וערב יו"ט של עצרת, וערב ר"ה, וכן המוכר האם לחתן וולדה לכלה.13 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.