הזהיר הקב"ה שלא להקריב קרבן בעל מום מיד הגוים, שנאמר (ויקרא כ"ב כ"ה) ומיד בן נכר לא תקריבו. משרשי המצוה מאחר שהתירה לנו התורה לקבל קרבנות מעכו"ם כמו שנאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם, ובא הפי' בקבלה על איש לרבות העכו"ם שנודרים נדרים ונדבות, השמיענו שלא יהיו בעלי מום. וכדי שידעו כי לא כצורנו צורם ויבחנו ההבדל בין עבודת הקדש לעבודת ההבל, כי הבעלי מומין שלנו כשרים לעבודתם, לפי שכולם בעלי מומים, הקרבן והעובד והנעבד, אבל הא-ל תמים דרכו לקבל קרבן תמים מיד תמים לכפר על תמימים (רמ"ה). ועד"ה דסלקא דעתך אמינא דיהוי הוא זה לגבי האי בהמה שהיא ביד גוי ויקריבו ע"ג המזבח להצלה כל דהו, קמ"ל לא תקריבו שאינו לרצון כלל (מצ"ד שמ"ב).

תמורה דף ז', ר"מ פ"א מא"מ, סה"מ ל"ת צ"ג, סמ"ג לאוין שי"ד, יראים שע"ט.

רצב) {גדר האיסור}כל כהן המקריב קרבן עכו"ם והוא בעל מום לוקה, שנאמר ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה.1 {דרשות חז"ל}ובת"כ2 דרש ומיד בן נכר, מכאן שאין מקבלין שקלים מן הגוים לקנות מהן תמידין, אין לי אלא תמידין שנקראו לחם את קרבני לחמי לאשי, מניין לרבות שאר קרבנות צבור, ת"ל מכל אלה, כלומר תמימין ובעלי מומין שנזכרו למעלה. והא דתניא חולין (י"ג ע"ב) איש איש לרבות העכו"ם שנודרין נדרים ונדבות כישראל, זהו בקרבנות יחיד ומרבה עכו"ם שיהא כישראל שלא יבא אלא תמים, אבל קרבן צבור אפילו תמים אין מקריבין אע"פ שמסרו העכו"ם לצבור, ועל קרבן יחיד עולה פשוטו של מקרא שלא יקבלו ממנו בעל מום.3 {כללים}ומה שאסור להקריב משום מום הם מומין הפסולים בקרבנותינו, אף שלדידהו לא הוה מום, שהם אין מחשבים מום אלא כעין מחוסר אבר.4 ונוהג בכהנים הזכרים הראויים ליקרב ובזמן הבית. {מטיל מום בקדשי עכו"ם}ודע דבמנ"ח מצוה רפ"ז נסתפק במטיל מום בקדשי עכו"ם אי עובר בלאו כמו בישראל, ודעתו נוטה שאינו עובר. ופלא על הגאון ז"ל דאשתמיטתיה עת כתבו גמרא מפורשת גיטין נ"ו ע"א דשדר להו מלכא קורבנא להקריב על גבי המזבח ובהדי דקא אתי שדא ביה מומא בניב שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין, דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא, סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות, אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין למזבח, סבור למקטליה דלא ליזיל ולימא, אמר להו ר"ז יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג וכו', ופרש"י שיהו סבורין שבשביל שהטיל מום בקדשים ועבר על מום לא יהיה בו נהרג, ע"כ. והרי מפורש דגם בקדשי עכו"ם עובר המטיל בהם מום, ועיין מג"א או"ח סי' תרנ"ו ס"ק ח', וצריך עיון גדול. רצב