הזהיר הקב"ה שלא לסרס שום בעל חי ומכל שכן אדם, שנאמר (כ"ב כ"ד) ובארצכם לא תעשו. משרשי המצוה שהשם ב"ה ברא עולמו בתכלית השלימות, לא פחת ולא יתר בו דבר מכל הראוי להיות בו לשלימותו והיה ברצונו. וברא בעלי חיים להיותם פרים ורבים, וגם צוה את הזכרים ממין האדם על זה למען יעמדו ימים רבים, שאם לא כן המין כלה אחר שהמות מכלה בהן, ועל כן המפסיד כלי זרע מראה נפשו כמו שהוא קץ במעשה הבורא ורוצה בהשחתת עולמו הטוב (החינוך). ועד"ה כי המסרס מחליש כחו למעלה, כי בעולם העליון כל המדות משפיעות למה שלמטה מהם (מצ"ד).

שבת קי"א ב"מ צ', ר"מ פט"ז מא"ב, סה"מ ל"ת שס"א, סמ"ג לאוין ק"כ, אה"ע סי' ה', סמ"ק סי' קכ"ו.

רצא) {גדר האיסור}המסרס אחד מכל מיני בעלי חיים, בין אדם ובין בהמה חיה ועוף, ובין טהורים ובין טמאים, לוקה.I {ע"י עכו"ם}ואסור לומר לעכו"ם לסרס בהמה של ישראל, ואם לקחה מעצמה וסרסה {מסרס אחר מסרס} מותר ללוקחו מידו, אם הערים הישראל קונסין אותו שיוציאנה וימכרנה לישראל אחר, ומוכר אפילו לבנו גדול ויצא.II המסרס אחר מסרס חייב, אף על פי שהאחרון אינו מסרס שכבר מסורס הוא.III אבל מותר לשתות כוס עקרין אחר כוס של עקרין.IV ובמנ"ח תמה מאי שנא דסירוס אחר סירוס פטור ולשתות אחר שתיה מותר, ובספריV ישבתי לפי דעת החז"א ז"ל שבת ס"ב דהכוס של עקרין הראשון כבר עשה פעולה שלמה בכל הגוף מה שיכול בכל כלי הזריעה ואין השני מוסיף כלום, אבל המסרס אחר מסרס או כוס אחר מסרס אסור דעושה עוד פעולה חדשה באבר אחר. המסרס את הנקבות פטור אבל אסור לעשות כן.VI {כוס של עיקרין}איש אינו רשאי לשתות כוס של עקרין, ולדעת רבינו בה"ג והרמב"ם ועוד ס"ל דאינו אלא איסור תורה ואין בו לאו, ויש חולקין דהוי לאו גמור.VII ואשה שותה כוס של עקרין, ולדעת הב"ח דוקא כשיש לה צער לידה ודומה לזה שהוא עכ"פ לצורך,VIII ועיין מש"כ ב כתובות (סי' ע"ב וע"ג). ובשאר מינים נסתפקו האחרונים אי אסור להשקותן כוס של עקרין. {פרטי דינים}ואסור לסרס דגים, שו"ת יעב"ץ סי' קי"א,IX ובמנ"ח נסתפק בזה ופלא שלא הרגיש בשו"ת יעב"ץ. ומותר ליטול כרבלתו של תרנגול דאין זה סירוס.X מי שאינו ראוי להוליד בלאו זה אינו עובר על הסירוס.XI המסרס חבירו עובר משום סירוס ועוד משום לאו דלא נוסיף להכותו.XII המושיב חבירו במים קרים או בשלג עד שיבטל ממנו כח אברי זרע אינו לוקה עד שיסרס,XIII המסרס טומטום או אנדרוגינוס תלוי בשיטות אי אנדרוגינוס מוליד ואי במקום זכרות או נקבות, ועיין רי"ט אלגאזי בכורותXIV. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות, ונוהג בכל בעלי חי, ובמקום אחר נסתפקתי המביא סוס על חמור והוליד פרדה אולי יחייב גם משום מסרס שהרי הפרדה אינה מולידה אח"כ והוי כסרסה וצ"ע.