הזהיר הקב"ה שלא ינתן מום בקדשים, שנאמר (ויקרא כ"ב כ"א) כל מום לא יהי' בו. משרשי המצוה לפי שיהיה בזה בזיון הקדשים, ואם שאסרה תורה להקדיש בעל מום מעיקרא ואפילו מלידה כל שכן שאין להטיל מום בקדשים תמימים, שמראה בזה שהקדשים בזוים עליו. ועד"ה אזהרה גדולה שלא להוציא דבה על קדושי ישראל ולהטיל מום בלומדי התורה נושאי דגלה יראי ה', וכל הקדוש מחבירו יותר חרוב מחבירו, כלומר כשחבירו מטיל בו מום, וכ"ש עם הארץ. ומעולם אין בודקין אחר החזיר אם יש לו סימני טהרה, אבל בודקים אחר השה שיהיה תמים במעלות לה', אבל המטיל בו מום עובר. ולפי חכמי האמת הוזהרו שלא להטיל מום בקדשים, שזה הגיע זמן תקנתו, עיין מצוה רפ"ה, והנותן בו מום דוחה אותו מדחי אל דחי ומתמורה אל תמורה. ומטעם זה צוה לפדות בע"מ, שאם לא זכה להתעלות ע"י המזבח, מכל מקום יתעלה על ידי אכילת ישראל דכל מאי דאפשר לתקנו מתקנין. ועכשיו שלחנו של אדם דומה למזבח.

בכורות ל"ג תמורה כ"א, ר"מ פ"א מא"מ, סה"מ ל"ת צ"ז, סמ"ג לאוין שט"ו, סמ"ק רנ"ד, יראים שפ"ג, יו"ד שי"ג.

רפז) {גדרי האיסור}המטיל מום בקדשים כגון סימא עינו או קטע ידו בזמן שבית המקדש קיים לוקה שהרי היה ראוי לקרבן ופסלו, ובזמן הזה עבר בלאו ואינו לוקה1 ויש חולקין2 דבזמן הזה אינו אלא מדרבנן (ועין שו"ת ח"ס יו"ד סי' שי"ח, ושו"ת בית שערים לזקני או"ח סי' מק"ד). {הפטורים ואיסורים דרבנן}הטיל מום בקדשים ובא אחר והטיל מום אחר, השני אינו לוקה.3 ואחד המטיל מום בקדשים עצמן או בתמורתן, חוץ מן הבכור והמעשר שהמטיל מום בתמורתן אינו לוקה לפי שאינן ראויים לקרבן, וכן המטיל מום בתשיעי של טעות עשירי אינו לוקה4 ומדרבנן אסור להטיל מום בקדשי בדק הבית (עיין תוס' ע"ז דף י"ג).5 ואסור לגרום מום בבכור כגון לתת דבלה וכיוצא בו על אזנו שיבא הכלב וינשכנו, או לומר לגוי שיטיל בו מום, ואם גרם בו מום לא ישחטנו עד שיהא לו מום אחר.6 בכור שאחזו דם מקיזין לו דם ובלבד שלא יתכוין לעשות בו מום.7 {שחיטה פסולה}השוחט קדשים בחוץ, מלבד הלאו שחייב משום שחיטת חוץ, חייב גם משום מטיל מום דאין לך מום גדול מזה, עיין רש"י חולין דף ל' ד"ה מדמי פסח, דתיכף בתחלת שחיטה אין לך מום גדול מזה8 וצ"ע. וכן כל הפסולים העושה בשחיטה במזיד חייב משום מטיל מום ג"כ. המטיל מום בבעל מום עובר, ונחלקו הפוסקים אי אסור מדרבנן או מדאורייתא.9 {כללים}הטיל מום ושאל על ההקדש תקן האיסור למפרע, ומצוה לשאול כהאי גוונא.10 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ובקרבן עכו"ם עיין לקמן מצוה (רצ"ב).