צוה הקב"ה שיהיו כל הקרבנות הקרבים על גבי המזבח שלמים במינם ותמומים מן המומין הנאמרו בקרא, ומפי הקבלה, שנאמר (ויקרא כ"ב כ"א) תמים יהיה לרצון. משרשי המצוה מה שנתבאר למעלה. גם כי ראוי על כל פנים להיות הקרבן בלי מום, כי מחשבות האדם יתפשטו במין החשוב ושלם. ועד"ה דכאשר יקריב תמים יזכור שהוא בעל מום ויבא התמים לכפר על הבעל מום, וכשיראה שהבעל מום פסול להקרבה לה' ישא ק"ו בעצמו וישתדל להסיר המומים מעליו, שהכהן העליון ית"ש לא יקרבוהו למעלה לדבקו ביוצרו בסוד ובו תדבק ובו תדבקון, ולדבקה בו, ואתם הדבקים. ובמעשיו הטובים יוכל האדם להכשיר עצמו להיות ראוי להקרבה ולטהר האבר שהוא בעל מום להשיב על כנו על ידי וידויו וחרטה בדמעה, ושיגלה עונו וחטאו, שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים, וע"י העינוי והתשובה יבער הטומאה מן הבית וישאר קדוש (רמ"ה).

מנחות פרק ט', ר"מ פ"א מא"מ, סה"מ מ"ע ס"א, סמ"ג עשין קע"ו.

רפו) {גדרי המצוה}מצות עשה להיות כל הקרבנות שיקריבם למזבח תמימין ומובחרין מכל המומים שבאו בתורה ומאותן המומים שבאו בקבלה לרז"ל שהם מומין,1 ועיין מצוה (ער"ה) כמה מיני מומין הם. ובכלל המצוה שיהיו כל המנחות סולתם מן המובחר, וכן שמנים ויינות לנסכים, שנאמר תמימים יהיו לכם ונסכיהם.2 וכן עצי המערכה צריכין להיות מובחרין, ולא יהיו מתולעין וכיוצא בזה.3 {מום ומחוסר אבר עוף}ואין המומין פוסלים בעוף ואין דין זכר ונקבה בקרבן העוף, במה דברים אמורים במומין קטנים אבל מחוסר אבר כגון שהיה גפו יבש או נסמית עינו (ר"ל נחטטה) וכיוצא בהן פסול אפילו בעוף שאין מקריבין חסר למזבח, וכן אם נולד אחת מהטרפות האוסרות אותה באכילה נפסל מקרבן,4 וכן שחסר ממנה אבר פנימי אף שאינו טרפה כגון ניטל הטחול או שנמצא שני טחולים וכיוצא בהם פסול.5 {שאר פרטים}הטומטום ואנדרוגינוס פסולים לפי שהם כמין אחר.6 ובכלל המצוה להביא כל מה שהוא לשם שמים מן היפה והמשובח ביותר, בנה בית תפילה יהיה נאה מדירתו, האכיל רעב יאכילנו מן הטוב שבשלחנו, כסה ערום יכסנו מן היפה שבכסותו וכו'.7 ונוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות ובבן נח, כשמקריב קרבנות בבית המקדש, אבל בן נח המקריב בבמה יש לו דינים אחרים לענין מומין.