הזהיר הקב"ה שלא להקדיש בעלי מומים להקריבם למזבח, ואפילו לא הקריבם, שנאמר (כ"ב כ') כל אשר מום בו לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם, מפי השמועה למדו שהוא אזהרה למקדיש בעל מום. משרשי המצוה על דרך הפשט מה שאמר הנביא וכי תגישון עור או פסח וגו' הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך. ואמרה תורה תמים יהיה לרצון לכם ויעלה על רצון מזבחי, כי כל אבר ואבר של הקרבן מתעלה לעיקר מוצאו, ואם יהיה חסר הקרבן אבר אחד נדחה מבפנים לחוץ וכאילו הקריבן לע"ז. ולחומר הענין חייב מלקות על הקדשו. ועד"ה כי לפי דעת רוב המקובלים שיש גלגול בבעלי חיים, ורמזו מה דכתיב אדם כי יקריב מכם, כלומר מכם ממש ע"י גלגול. וכאשר נשלם עונו מזמינו הקב"ה ליד ישראל לשוחטו כדי להעלותו, ואם הוא בע"מ נדחה כי עדיין לא תקן הכל, (ועיין מצ"ד מצ' שמ"ב).

תמורה י' י"ז, ר"מ פ"א מא"מ, סה"מ ל"ת צ"א, סמ"ג לאוין ש"י, יראים שפ"ב.

רפה) {גדר האיסור}המקדיש בעל מום למזבח, אחד הקריב למזבח או לא הקריב, אחד בעל מום קבוע ואחד בעל מום עובר, עובר בלאו ולוקה על הקדשו, ואפילו לא הקדיש אלא לדמי נסכים לוקה שבזיון קדשים הוא.1 ויש חולקים2 שאינו לוקה משום דהוה לאו שאין בו מעשה. {הקדיש בטעות}המתכוין לומר על בעל מום עולה ואמר שלמים, או שלמים ואמר עולה אינו קדוש דבעינן פיו ולבו שוין, חשב שמותר להקדיש בע"מ למזבח והקדיש הרי זה קדוש ואינו לוקה,3 והראב"ד פליג וסבירא ליה דהוה הקדש בטעות. הקדיש בעל מום תפדה בערך הכהן ותצא לחולין ויביא בדמיה קרבן.4 {החילוקים בין מום קבוע לעובר}ילדה קודם שהפדה יפדה הולד אע"פ שהיא תמים, ילדה לאחר שהפדה הולד כאמה, מתה קודם שתפדה נפדית אחר מיתה, במה דברים אמורים בבע"מ קבוע אבל בע"מ עובר או הקדיש תמימה ואח"כ נולד בה מום קבוע אם מתה קודם שתפדה תקבר, נשחטה קודם שתפדה נפדית כל זמן שמפרכסת, ומותרת לאכול ואם ילדה יקרב הולד, נתעברה קודם שתפדה וילדה אחר שנפדית הולד אסור ואינו נפדה ומתפיס אותו לשם אותו זבח וכשר.5 {הקדש שאר דברים}ודרשינן לה'6 לרבות שעיר המשתלח. ואסור להקדיש פרה בע"מ.7 המקדיש שמן או יין פסול או עצים פסולים למזבח הדבר ספק אם דומים למקדש בע"מ בבהמה, ומכין אותו מכת מרדות.8 {אי מהני שאלה}ובמנ"ח כאן פשיטא ליה דמקדיש בע"מ ושאל על ההקדש מ"מ לוקה, דהלאו עבר ולא מצינו בשום מקום אשר אם בשעת הדיבור הוה עבירה שתהני שאלה. ולפענ"ד אינו לוקה, דהא הקדש בטעות הוא וליכא עבירה למפרע דומיא דנזיר, ועיין לעיל מצוה ע"ב הפריש שלא כסדרן שכתב המנ"ח בעצמו דמצוה לשאול על הפרשתו והדרא לטבלא ולא עבר אלמפרע, ועיין שו"ת בית שערים יו"ד סי' שכ"ד וסי' תי"א ותי"ט, וברשב"א בת"ה ב"ד דהקדש יכול לשאול ובשו"ת מוצל מאש סי' י"ט ובגמ' שבועות כ"ח ורמב"ם פ"ו מה' שבועות אפילו כפתוהו ללקות ורא"ש נדרים נ"ט ע"א בשם הרא"מ ובשו"ת (ח"א סי' ד' דף קנ"ג) ונוהג בכל מקום ובכל זמן לענין הקדש ולענין מלקות מחלוקת.