הזהיר הקב"ה שלא יאכל תושב כהן ושכירו תרומה, שנאמר (ויקרא כ"ב י') תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש. משרשי המצוה מה שנאמר במצוה הקודמת, ולפי שאמרה התורה כהן כי יקנה נפש קנין כספו הם יאכלו בלחמו, והשוה הכתוב קנין כספו ליליד ביתו ומכאן שממונו של אדם כגופו, והעבד כנעני נקרא דמיו כיון שגופו קנוי לו. ולכן הזהיר הכתוב שתושב כהן ושכירו לא יאכלו בלחמו לפי שאינם קנין כספו, שהשכיר הוא שכיר לשנים והתושב עד היובל, וכולם לזר נחשבו. אף שיש לו בהם קנין לזמן, לא חשוב קנין גמור לאכול בתרומה. ומזה הטעם עבד כנעני אוכל בתרומה אף שישראל גמור אינו אוכל דהוי זר כבמצוה הקודמת, וגם בהמת כהן אוכלת בתרומה, ואשת כהן שאוכלת משום דאשתו כגופו. ועוד כי גם כן קנין כספו היא, ובפירוש אמרו האשה נקנית ויליף קיחה קיחה משדה עפרון, והבן זה.

הציונים עיין במצוה הקודמת.

רפא) {גדרי האיסור}תושב כהן ושכירו אסורין לאכול בתרומה, ונכלל בזה תרומת מעשר וחלה וביכורים דכולהו אקרי תרומה1 (יבמות פ') ותושב זה ישראל הנמכר לכהן ונרצע או אפילו עכו"ם שהשכיר עצמו לכהן לעולם. ושכיר זה שכיר לשנים, ותרווייהו אינם קנין כספו, עבד עברי הרי הוא כתושב ושכיר ואינו אוכל שהרי יוצא ביובל, זה הכלל כל שאינו קנין כספו של כהן ואין גופו קנוי לו הרי הוא כזר לתרומה, ואפילו שקבל עליו הכהן לזונו.2 שומרת ליבם כהן אינה אוכלת בתרומה.3 {שיעור התרומה והתשלומין}ושיעורו בכזית,4 ותרומה ותרומת מעשר וחלה ובכורים כולם מצטרפים לכזית לחייב מיתה ולשלם קרן וחומש.5 והקרן והחומש בשוגג אינו משתלם אלא ממין שאכל, ואם שילם ממין אחר אינו תשלומין.6 ובמל"מ מסתפק באכל חצי זית תרומה וחצי זית בכורים וצריך לשלם שוי', ותרומה בזול, אם צריך לשלם דמי תרומה או בכורים, ולמשל כזית תרומה שוה פרוטה ופחות מזית חולין שרוצה לשלם גם כן שוה פרוטה, ובמנ"ח מסופק בקרן וחומש שמשלם אם נתפס בקדושת תרומה או בכורים, ונ"מ לאכלו חוץ לחומה. תרומת חוץ לארץ אין משלמין עליו החומש.7 תרומת מעשר של דמאי משלמין חומש כדי שלא יזלזלו בה.8 {כללים}ושוגג של תרומה נקרא אף על פי שידע שהיא תרומה ושהוא מוזהר עליה אלא שלא ידע שחייבין עליה מיתה הרי זו שוגג.9 ונוהג בכהנים בזמן שהתרומה נוהג. בזכרים ונקבות.