הזהיר הקב"ה שלא יאכל כהן טמא תרומה, שנאמר (ויקרא כ"ב ד') איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר. משרשי המצוה דתרומה נקראת קודש, והטומאה היא ההיפוך, ועלינו ליקר ולהגדיל כל אשר בקודש. וזה שלא נזהר מן הטומאה אינו ראוי ליגע בלחם ה', וכל שכן לאכלו, כי האיך יהנה משלחנו של מלך והוא מגועל. (ועיין מצוה רע"ח). ועד"ה שהכלי שנשתמש בו טומאה, שהוא הפה שדיבר לשון הרע, שהזבים ובעלי קרי ומצורעים נמשכים לכולם הטומאה מטומאות נגעים נגעי בני אדם מחמת רוע הפה שבו, ראוי שלא ישתמש בו קודש ושלא יאכל בתרומה עד שיתקן ויטהר מטומאתו, לכן אינה ניתנת אלא לכהנים הנזהרים לאכלה בטהרה (רבי מנחם הבבלי).

יבמות ע"ז סנהדרין פ"ג, ר"מ פ"י מתרומה, סה"מ ל"ת קל"ו, סמ"ג לאוין רנ"ז, יו"ד סי' של"א.

{גדרי ךהחיוב}כהן טמא שאכל תרומה טהורה בכזית חייב מיתה בידי שמים ולוקה, אכל תרומה טמאה אף על פי שהוא בלאו אינו לוקה לפי שאינה קודש.I וטבול יום קודם שיעריב שמשו ויראו ג' כוכבים בינונים נמי בכלל טמא הוא וחייב,II (עיין תוס' סנהדרין פ"ג וסמ"ג סי' ש"ה). ובכלל הלאו תרומת מעשר וחלה ובכורים, דכלהו אקרי תרומה.III ובמל"מIV נסתפק בתרומה טמאה מדרבנן אי האוכל טמא חייב עליה כיון דמאורייתא תרומה טהורה היא, או דילמא כיון דטמאה מדרבנן מחוללת היא, ועיין מלא הרועים אות איסור דרבנן. {תרומה טמאה}כהן טהור שאכל תרומה טמאה אינו אלא בעשה.V כהן טהור אסור לסוך בשמן של תרומה, ונחלקו אי אורייתא או דרבנן.VI תינוק קודם ח' מותר לסוכו בשמן של תרומה.VII אכל תרומה והקיאה ובא הטמא ואכלה אינו חייב שכבר נתחללה, ואיןחלוק בין נתחללה באיסור או בהיתר.VIII {תרומת חו"ל}תרומת חו"ל מותרת לטמא מת, ואינה אסורה אלא לכהן שטומאה יוצאה עליו מגופו, והן בעלי קרין וזבין ונדות ויולדות, והני מילי באכילה, אבל בנגיעה לית לן בה, אמר רבינא היכלך נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן שלא ראה קרי מימיו, (בכורות כ"ז ע"א ועיין תוס' שם וסמ"נ לאוין סי' רנ"ז) וכולן שטבלו אף על פי שלא העריב שמשן מותרין באכילה, והראב"ד חולק.IX רוכבי גמלים אסורים לאכול בתרומה עד שיטבלו ויעריב שמשןX (ועי' תוס' נדה י"ד ע"א). ונוהג בכהני' בזכרים ונקבות בארץ ובזמן שהיא בישובה שיש חיוב תרומה דאורייתא.