הזהיר הקב"ה שלא יכנס כהן בעל מום להיכל בית המקדש, שנאמר (ויקרא כ"א כ"ג) אך אל הפרוכת לא יבא. משרשי המצוה להגדיל כבוד הבית והדרו, ולהראות שהוא מקום השלמות, והבעל מום יש בו חסרון ונפשו פגומה ובעלת מום. ובראותינו שבעל מום אינו נכנס בבית המקדש מתגדל בזה הדרת הבית, שמראין שחסרון השלמות גרם לו, וכאשר ירגיש הבדל המקום בסבת המום ישתדל להשלים חסרון הנפש, כי בהא תליא, ויזהר לתקן עצמו. (ועיין מצוה הקודמת). ואם נולד במומו אולי חטא בגלגול הקודם ונדחה מעבודתו עד שיתקן אשר שחת בגלגול הראשון. ואם בעל מום עובר הוא יפשפש במעשיו ושב ורפא לו.

זבחים צ"ח בכורות מ"ג כלים פ"א, ר"מ פ"ו מביאת מקדש, סה"מ ל"ת ס"ט, סמ"ג לאוין ש"ז, יראים של"ו.

רעז) {גדרי האיסור}קיום המצוה. כל כהן שיש לו מום בין קבוע ובין עובר לא יכנס למקדש מן המזבח ולפנים, ואם עבר ונכנס לוקה אף על פי שלא עבד, ואם עבד במקדש פסל וחילל עבודה, ולוקה אף על העבודה.1 ולדעת הרמב"ן הנכנס להיכל בלי עבודה אינו אלא מעלה דרבנן, ואינו חייב אלא כשעובד עבודה, וכתב עוד דלא אסרו אלא בין האולם ולמזבח שהוא כ"ב אמות, אבל כנגד המזבח עצמו שהוא ל"ב אמות לא אסרו2. {המומין}ומום קבוע הוא כגון שבר יד או שבר רגל וכיוצא בו, ומום עובר כגון גרב או יפלת והיא חזזית וכיוצא בהן, ולא המומין הכתובין בתורה בלבד הוא שפסולין אלא כל המומין הנראין בגוף פסולין בכהנים, ואלו הכתובים בתורה דוגמא הן.3 ועיין לעיל מצוה ער"ה כמה מומין הן. והנה במומין המיוחדים באדם שכתבתי לעיל שכהן העובד בהן עבודתו פסולה ואינו לוקה, כתב המנ"ח דאולי באלו גם הרמב"ם מודה דאינו לוקה על הכניסה, דדוקא אותו המחלל העבודה מוזהר על הכניסה אבל בעל מום המיוחד לאדם דאינו מחלל העבודה אינו מוזהר על הכניסה ואינו עובר בעשה, ואפשר מדרבנן אסור והניח בצ"ע. מומין שבחלל הגוף, כגון נקבו מעיו וכיוצא בזה, אף שנעשה טרפה אינו מום ועובד לכתחילה.4 {תקון המקדש}היו צריכין לתקן הבית כהנים נכנסין לתקן, אין כהנים נכנסין לוים, אין לוים נכנסין נכנסין ישראלים, אין טהורים נכנסין טמאים, אין תמימים נכנסין בעלי מומין, (גמ' סמ"ג).5 ונוהג בזמן הבית בזכרי כהונה הכשרים לעבודה.