הזהיר הקב"ה שלא יעבוד כהן בעל מום עובר במקדש כל זמן שהמום בו, שנאמר (ויקרא כ"א כ"א) כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. משרשי המצוה מש"כ במצוה הקודמת. ושלא תאמר שהמום זה עובר הוא ואינו מאוס כל כך כבעל מום קבוע, גם אין ענשו גדול, ולכן מותר להקריב, כי מכל מקום מום הוא והקריבהו נא לפחתיך הירצך או הישא פניך, וכל זמן שהמום בו בעל מום הוא. ועד"ה כי ודאי המום בא לו על שחטא ונענש, וסימן הוא שנפשו פגומה, ועד שלא שב וחזר לאיתנו אינו ראוי לחייב שיכפר על החייב. ועד"ז י"ל גם במום קבוע שהוא לתקן מה שפגם בגלגול ראשון, וכל זמן שלא תקן לא יקרב להקריב. גם כי המום רומז למדת הדין והכהן הוא ממדת החסד, מצא דבר והפוכו, ולכן לא יעבוד.

מראה מקומות תמצא במצוה הקודמת.

רעו) {כללי האיסור}הרמב"ן ז"ל1 לא חשב זו למצוה בפני עצמה וס"ל דהוא בכלל לאו דמום קבוע, אלא שהוא חלק מחלקי המצוה. ואחד מום קבוע ואחד מום עובר פסול העבודה, והכהן לוקה עליו.2 ובית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית והיו בודקים הכהנים ביוחסין ובמומין וכל כהן שנמצא פסול ביוחסין לובש שחורים ומתעטף שחורים ויצא מן העזרה, ואם נמצא כשר נכנס ומשמש, וכך היו אומרים ברוך המקום ב"ה שלא נמצא פסול וברוך הוא שבחר באהרן (מס' מדות)3, וכל מי שנמצא כשר ביחוסו ונמצא בו מום יושב בלשכת הגזית ומתליע עצים למערכה (פי' בורר העצים שלא יהיו מתולעים), וחולק בקדשים עם אנשי בית אב שלו,4 ואם היה מום עובר כשנתרפא חוזר לעבודתו עם אחיו הכהנים.5 {קדושת כהן בע"מ}כהן בע"מ כל קדושת כהן עליו.6 ועיין אבני חפץ (רישא) סי' ע"א שמסתפק אי כהן בע"מ מותר בנשים פסולות לכהונה גרושה וחללה וכו' ולטמא למתים ולישא כפיו, ודברי שגגה הם ושרי ליה מרי', ומקרא מלא הוא בפ' אמור בני אהרן אף בעלי מומים במשמע. ולא אמנע עוד מה שראיתי דבר פלא לאדוננו הט"ז ז"ל או"ח סי' קכ"ח ס"ק כ"ז שהקשה אמאי לא יהא כהן בע"מ פסול לנשיאת כפים, וסיים ודבר חדוש הוא אשר לא מצאנו קושיא ופירוק זו בשום קדמון ולא בתראי, וכ"כ עוד בסי' קל"ה, ופלא דבגמ' תענית כ"ז ע"א פריך בגמ' אי מה שרת בעל מום לא, אף כהן מברך בעל מום לא, ומשני הא איתקש לנזיר, וה' יאיר עיני, ועיין שו"ת (ח"ג סי' כ"א). {קטן}קטן אפילו תמים פסול עד שיביא ב' שערות, ולמדוהו בת"כ7 אר"א ב"ר יוסי הא תינוק פסול אעפ"י שהוא תמים אימתי עבודתו כשרה משיבוא שתי שערות, אבל אין אחיו הכהנים מקריבים אותו לעבודה עד שיהיה בן כ' שנה. ונוהג בזמן הבית בזכרי כהונה הכשרים.