הזהיר הקב"ה שלא יטמא כהן גדול אפילו לקרובים שהכהן הדיוט מטמא להם, שנאמר (ויקרא כ"א י"א) לאביו ולאמו לא יטמא. משרשי המצוה מה שכתוב במצוה הקודמת. גם כי הכהן הגדול לגודל מעלתו, שהוא מכפר על כל ישראל, לא יטמא אפילו לאביו ולאמו. כי הטומאה של הגוף מולידה מזג רע בנפש, ולכן אמרו טהרה מביאה לידי קדושה וקדושה מביאה לידי רוח הקודש, ומפני קדושתו הוסיף עליו הכתוב שלא יטמא אפילו לקרובים שכהן הדיוט מטמא להם. וטעם שלמת מצוה שאין לו קוברין מטמא אפילו כהן גדול אם לא היה אחר עמו לקוברו, משום דבצלם אלקים עשה את האדם ודיוקנו של מלך מוטל באשפה, וגדול כבוד הבריות שהתורה חסה עליהם, ואם לאחר מותן כן כל שכן בחייהם שאסור לבזות נפש מישראל.

הציונים תמצא במצוה ע"ר.

רעא) {האיסור ועל מי חל}כהן גדול שמת לו אחד מן הקרובים שכהן הדיוט מטמא להם אסור לטמא להם,1 ובגמ'2 הכהן הגדול מאחיו זה כה"ג, אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה משוח מלחמה, ומלא את ידו ללבוש את הבגדים זה מרובה בגדים, ועל כולן הוא אומר וכו' לאביו ולאמו לא יטמא. {מת מצוה}וכבר נתבאר במצוה ע"ר דמטמא למת מצוה. ומעלות יש לענין הטומאה נזיר קודם לכהן הדיוט, כהן הדיוט קודם למשוח מלחמה, ומשוח מלחמה לסגן, וסגן לכהן גדול,3 וכולם מטמאים למלך או נשיא שמת.4 ובירושלמי ברכות פ"ג ה"א ונזיר פ"ג ה"א שהוא שיטמא כהן לכבוד הנשיא, כד דמך ר' יודן נשיאה אכריז ר' ינאי אין כהונה היום, כד דמך ר"י נשיאה בר בריה דר"י נשיאה וכו' עד אמר רבי נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה, ועיין רמב"ם פ"ג מאבל ורבינו נסים גאון כתובות פ' הנושא ובס' ארחות חיים יו"ד סי' ע"א, ובספרי ח"ג (סי' קכ"ז). {כללים}ונוהג בזמן הבית שהיה כהן גדול ובכל מקום שהכה"ג שם, ועבר וטמא אפילו לקרוביו בכל מיני טומאה לוקה. וכתב הר"מ בסה"מ דבכהאי גוונא דבאו לאוין כפולים מכל מקום אין לוקין לכהן ב' מלקיות משום כהן גדול וכהן הדיוט, כי הלאוים הנוספים בכהן גדול באו לתשלום דין זה, אבל התוס' נזיר מ"ט ע"ב5 כתבו בכה"ג לעבור עליו בשני לאוין וסיימו בצ"ע, ע"ש.6 ודע עוד דכהנים המטמאין עצמן עוברים חוץ מהלאו בעשה דקדושים יהיו.7