הזהיר הקב"ה שלא ישמש כהן ביום שטבל מטומאתו עד שיעריב השמש, שנאמר (ויקרא י"א ל"ב) קדושים יהיו לאלקיהם ולא יחללו שם אלקיהם. משרשי המצוה לפי שהכהן הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים, וע"כ ראוי וחובה עליו להיות נקוי הגוף בתכלית, ולהתקדש בעת העבודה. ומאחר שהיה טמא באותו יום קודם שטבל, אסרה עליו התורה שלא לעבוד עוד אף לאחר שטבל כל אותו היום, שלא נגמרה עדיין טהרתו לגמרי כיון שהתחיל היום בטומאה, וכעין מה שאמרו מקצת היום ככולו, והבן. ועד"ה הטהרה תלוי בסוד ובא השמש וטהר, כי אף על פי שבא במים ונמשכו עליו מימי החסד, עדיין לא נגמרה טהרתו עד שיבא השמש ויכנס במערב. והחיבור הזה גומר טהרתו ונרפא לו, כד"א שמש צדקה ומרפא, ואם טומאתו חמורה צריך ז', היקף שלם, ואם טומאה קלה היקף יום אחד, והכל תלוי בביאת השמש במערב, והמשכיל יבין.

סנהדרין פ"ג זבחים י"ז, ר"מ פ"ד מביאת מקדש, סה"מ ל"ת ע"ו, סמ"ג לאוין ש"ו.

רסה) {טומאת טבול יום}כהן או אדם מישראל שהיה טבול יום (כלומר שטבל בו ביום מטומאתו), בין מטומאה חמורה כגון שטבל מטומאת מת וזיבות וצרעת לאחר ז', או מטומאה קלה כגון טומאת שרץ, טעון הערב שמש, ודין זה הוא בין באדם, ובין בכלים שטבלו.1 טבול יום שנגע באוכלים או משקין של תרומה פוסלן מלאכול.2 ואם נגעו בהן אוכלים אחרים אין נפסלין, מפני שהטבול יום כשני לטומאה ועושה שלישי לפסול, ולא רביעי לתרומה, ואם נגעו בהן אוכלי קודש, עשאן רביעי לפסול ולא לטמא אחרים.3 נגעו בחולין באוכלין או משקין טהורין מכלום, שאין שני עושה שלישי בחולין.4 {איסור עבודה לטבול יום}כהן טבול יום ששימש חילל עבודתו וחייב מיתה בידי שמים,5 ואם התרו בו למלקות לוקין אותו.6 ואינו חייב מיתה אלא בד' העבודות שהזר חייב עליהם, אבל שאר עבודות אע"פ שנפסלו אינו חייב אלא מלקות.7 טבול יום מדברי סופרים, לאחר טבילה מיד מותר בכולם, ועיין צל"ח8 ומנ"ח בזה. ואע"פ שאם עבד כהן טבול יום אינו חייב אלא מלקות בבית דין, שנינו בסנהדרין (דף פ"א ע"ב) שאחיו הכהנים לא היו מביאין אותו לב"ד, אלא מוציאין אותו לחוץ ופוצעין את מוחו בגזירין ואין מוחין עליהן בכך. ונוהגת מצוה זו בזכרי כהונה בזמן הבית שהם הוזהרו על עבודה ולהזהר מן הטומאה, ולא כהנת.