צוה הקב"ה שיטמאו הכהנים לקרוביהם המפורשים בכתוב, שנאמר (ויקרא כ"א ג') לה יטמא, ודרשו ז"ל מצוה. משרשי המצוה כי צותה התורה שיתאבל אדם על מתו, שאבלות הוא ענין נכבד במקומו. ובתורה כתיב ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה', ועוד כתיב ויתמו ימי בכי אבל משה. והוא מטעם שנפרד הקשר הגופני שהוא אהבה טבעית, ומתעורר האהבה לקשר הרוחני להתקשר בקשר אמיץ. ובזה מראים הבטחון והאמונה בה'. ומשל למי שנוסע למרחק ונפרדים זה מזה ובוכים על שגרם להתרחק הרוחניות ביניהם. ולזה התירה התורה לכהנים לטמאות ולהתאבל, ודרכיה דרכי נועם. וכל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, וכאלו אינו מרגיש והולך כאחד מבעלי החיים שאינם מדברים. גם כי אבלות יש בו יתרון שיתן דעתו ויחשוב ביום המיתה וישוב בתשובה, ואם היה טרוד במלאכתו היה שוכח את מתו ויום המות.

זבחים ק' מ"ק י"ד ובפרק ג' שם, ר"מ פ"א-ב מאבל ומטומאת מת, סה"מ מ"ע ל"ז, סמ"ג עשין נ"ח (ומצ' אבל מנה הסמ"ג למצ' דרבנן), יו"ד שע"ג שע"ד, סמ"ק סי' פ"ט וצ"ז.

רסד) {על איזה קרובים מיטמא}על אלו קרובים הכהן מצוה לטמא במותם, אשתו (הנשואה לו ולא לארוסה, הכשרה ולא גרושה וחללה), לאביו, ולאמו, לבנו, ולבתו, ולאחיו, ולאחותו הבתולה אשר לא היתה לאיש.1 בנו או בתו נפל אינו מטמא להם.2 אחותו הבתולה, ולא אנוסה או מפותה ולא ארוסה, נתגרשה מן האירוסין מטמא לה.3 ואינו מטמא על הספק כגון ספק אחיו ספק בנו.4 ואינו מטמא על מת אחר עמהם.5 {מת חסר}ואינו מטמא אלא כשהם שלמים, ולא כשהם חסרים,6 ויש להזהר בזה כשעושין נתוח על המת (אוטפסי בלע"ז) שאסורים בניהם וקרובים לטמא להם, ואין מטמאין להרוג מפני שנקרא חסר7 (ועי' ח"ג סי' קכ"א). {קירבות חלושות}אחיו ואחותו מן האם אינו מטמא להם, רק מן האב.8 אשתו קטנה, אפילו השיאה אמה כגון שאביו מת, בעלה מטמא לה.9 פקח שנשא חרשת אינו מטמא לה.10 ספק נתגרשה ספק לא נתגרשה אינו מטמא לאשתו.11 {בית הקברות}והטומאה לקרובים דחויה הוא ולא הותרה, ולפיכך אסור לכהן ליכנס לבית הקברות לקבור אביו או אמו, כי בחזרתו יטמא לשאר מתים, וצריך ליזהר ולקבור כהן סמוך לפתח בית הקברות כדי שלא יכנס לבית הקברות ולא יתטמא בקברות אחרים כשיקבור מתו,12 וצריך להזהיר על זה. {שאר פרטים}פירשו אבותיו מדרכי הצבור כגון המסורת או הרוגי ב"ד ומאבד עצמו לדעת, אינו מטמא להם.13 היה כהן ספק כלומר ספק בן ז' כהן או בן ט' לישראל ממה נפשך אם אביו הוא שפיר מטמא לו, ואם לאו אביו הוא א"כ הוא אינו כהן ומותר לטמאות, אבל אם שניהם כהנים אסור לטמא.14 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרי כהונה, ואין הנשים בכלל המצוה לטמאות (עיין ספרי סי' ל"ג).