צוה הקב"ה להיות בית דין דנין בשרפה למחוייב בה, שנאמר (ויקרא כ' י"ד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרופו אותו ואתהן. משרשי המצוה כתבתי לעיל מצוה (מ"ז). ולמדו רז"ל מנדב ואביהוא דהאי שרפה לאו שרפת הגוף בחבילי עצים, אלא שריפת הנשמה והגוף קיים, ואי היה אומר ישרפו באש הוה משמע בתוקף עצים במדורת אש, השתא משמע שהאש נכנס בו מדקאמר באש ישרופו אותו אתהן (רמ"ה). ולפי שהזנות פוגם בנשמה ומקלקלה, גם כי הוא רצה במעשיו לקלקל נשמה, להוציאה לעולם על ידי זנות, שתהיה אסורה לבא בקהל ותשא דומה לה או גיורת ויתקלקל הנשמה, ולכן מדה כנגד מדה באש ישרופו.

סנהדרין נ"ה, ר"מ פי"ד ט"ו מסנהדרין, סה"מ מ"ע רכ"א, סמ"ג עשין ק"ב.

רסא) {גדרי המצוה}המחויב שרפה בבית דין, בעדים ובהתראה, היו משקעין את המחויב לשרוף, בין איש ובין אשה, עד ארכבותיו בזבל, ונותנים סודר קשה לתוך הרך וכורך על צוארו, ושני עדיו אוחזין בסודר, זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שהוא פותח פיו, ומתיכין בדיל או עופרת רותח וזורקין לתוך פיו, והיא יורדת ושורפת את בני מעיו.1 {בלא היה פתילה של אבר}לא היה לבית דין פתילה של אבר, ממיתין אותו בכל תולדה של אור, ואם לא היה להם תולדות אור היו ממתינין בשרפתו כדי לקיים מצות שרפה (מנ"ח) ולפענ"ד צ"ע אי מענין את דינו. {הנשרפין}ואלו הן הנשרפין, הבא על אשה ובתה, ובת בתה, ובת בנה, בתו, בת בתו, בת בנו, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו, ובת כהן שזנתה, הרי אלו עשרה בשרפה.2 {שאר פרטים}ולא היו קוברין אותם בקברי אבותיהם, אלא שתי קברות היו מתוקנים להם לבית דין, אחד לנסקלין ולנשרפין, ואחד לנהרגין ולנחנקין, נתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אותם בקברי אבותיהם.3 ואין דנין שנים ביום אחד, אמר רב חסדא (סנהדרין מ"ז) לא שנו אלא בשתי עבירות ומיתה אחת, אבל במיתה אחת ועבירה אחת, דנין, כגון נואף ונואפת, והא דתניא אין דנין שנים ביום אחד אפילו בנואף ונואפת, זהו בבת כהן ובועלה שהיא בשרפה ובועלה בחנק.4 ונוהג מצוה זו בזמן שדנין סנהדרין דיני נפשות. עברו הב"ד ולא שרפו המחויב שרפה בטלו עשה זו.