הזהיר הקב"ה שלא לקלל אב ואם, שנאמר (ויקרא כ' ט') כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו יומת אביו ואמו קלל דמיו בו. משרשי המצוה עיין מה שכתבתי מצוה (מ"ח). והחמיר הכתוב במקלל מבמכה אביו ואמו, כי הכאה לאביו ואמו מעשה בהמה הוא, כי כן יעשה העגל מכה לפרה שילדתו ואינו מרגיש היות זו אמו או לאו, וכן יש לאדם נפש בהמית ויש לו בזה התנצלות קצת שנפש הבהמה שלו גברה עליו וגרם להכאתו. ועל כיוצא בזה אמרו רז"ל אדם ובהמה בני אדם הדומים לבהמה. אבל המקלל בשם, זה אינו מעשה בהמה אלא מעשה רשע הבא מן נפש השכלי שנתקלקל מאד, ולכך עונשו חמור. ועד"ה שהמקלל צינור השפע המגיע אליו דרך הלבוש לאביו ולאמו כי הם המקור והוא הפרי, והבן.

סנהדרין ל"ז ס"ז פ"ה שבועות ל"ז, ר"מ פ"ה מממרים, סה"מ ל"ת ש"ח, סמ"ג לאוין רי"ט.

רס) {גדרי החיובים}המקלל אביו או אמו וכל שכן שניהם, בין בחייהם ובין לאחר מותם בשם מן השמות הקדושים, במזיד ובהתראה חייב סקילה, ואם קלל באחד מן הכנויים לוקה.1 {פרטי דינים}המקלל אבי אביו או אבי אמו, דינו כמקלל אחד משאר ישראל,2 עיין מצוה (רל"א). אב שנתחייב שבועה, אין בנו משביעו שבועת האלה אלא שבועה שאין בה אלא, המבזה אביו בלי קללה הרי הוא בארור שנאמר ארור מקלה אביו.3 {שתוקי}שתוקי חייב על אמו ואינו חייב על אביו, ואף על פי שבדקו את אמו ואמרה בן פלוני הוא,4 קלל כל החיים בעולם פטור, דילמא אביו כבר מת, קלל כל המתים פטור דילמא אביו עדיין בין החיים, קלל כל החיים והמתים, דבודאי אביו נכלל חייב (מנ"ח). ולפענ"ד לפי הני פוסקים דס"ל דאביו רשע פטור על הכאתו וקללתו,5 הכא נמי הוי התראת ספק דילמא אביו רשע הוא, וכ"ש דאתרע ליה חזקת כשרות ג"כ, שבעל בלא קדושין, ודלמא רשע גמור הוה שהיה קרוב או פסול, על כן לפענ"ד דאין ממיתין אותו. {פסולים}ממזר כתב החינוך לפי הדומה, חייב על קללת אביו ואמו, ובמצוה רי"ב כתב דממזר חייב בכבוד האבות ומוראם אף על פי שפטור מן המשפט על מכתם וקללתם, וצ"ע. וי"ל דכאן מיירי שעשו תשובה, ועיין בס' וידבר משה פ' קדושים. בן שפחה ונכרית אינו חייב על קללת אביו,6 ואם היתה שפחתו שבא עליה תלוי במחלוקת ר' נטרונאי גאון דס"ל ודאי שחררה, והפוסקים חולקין עיין אה"ע (סי' ט"ז) ולעיל מצוה (קצ"ג) גר אסור לקלל אביו הגוי מדרבנן.7 וכל שהוא חייב על אביו חייב על אמו, אינו חייב על אביו כגון שהוא עכו"ם או עבד או כיוצא בזה, שאינו בשום צד חיוב מפני שאינו נקרא אביו, אינו חייב על קללת אמו.8 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ולענין מיתה בזמן הסנהדרין שדנין דיני נפשות.