הזהיר הקב"ה שלא לעשות מעשה ידעוני וישאל בו, שנאמר (ויקרא י"ט ל"א) אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. משרשי המצוה מה שנתבאר במצוה רנ"ה, דאמת הוא כי שניהם גורמים לו לאדם להניח הדת האמתית ולפנות אחר ההבל ויהבלו. ואמר אל תפנו, כלומר לא יפנה מחשבתו אליה, שלא יתן להם פנים, כי פני ה' חלקם, ויש נזק בפניה שמטמא האויר. וידעוני הוא שמביא עצם חיה ששמה ידוע, ובירושלמי קורא לה בר נש דטור, ומשימו לתוך פיו ומודיע הדברים לאחרים, ומתלבשים כמתים איידי דשכיח שם טומאה טפי. הכלל שאסור לעשות לנו תחבולות, אלא לבטוח בה'. וכבר רמז דהע"ה טוב לחסות בה' מבטוח באדם, כי הכל מאתו ית"ש.

סנהדרין ס"ה, ר"מ פ"ו מע"ז, סה"מ ל"ת ט', סמ"ג לאוין ל"ז ל"ט, סמ"ק ק"מ.

רנו) {גדר האיסור}ידעוני, זה המניח עצם של חיה ששמה ידוע בפיו, ויקטיר לו מיני קטורת, וישביע השבעות, עד שיתחבר לו ענין מחולי הנופל, וידבר אליו כעין עתידות.1 ובסדר זרעים כלאים פ"ח מ"ה כתב ר"ש איש ירושלים בשם ר' מאיר ב"ר קלונימוס מאשפירא, שהוא חיה ששמה ידוע, וכמין חבל גדול יוצא משורש שבארץ ששם גדלה אותה חיה, כעין אותן קישואין ודלועין, אלא שהידוע צורתו כצורת אדם בכל דבר, בצורת הפנים וגוף וידים ורגלים, ומטבורו מחובר לחבל היוצא מן השורש, ואין כל בריה רשאי ליקרב כמלא החבל שטורפת והורגת את הכל, וכמלא החבל רואה את כל סביבותיה, וכשבאים לצוד אותה מורים בחיצים מרחוק על החבל עד שהו נפסק והיא מתה מיד, ע"כ. וכן הוא בירושלמי כלאים2 גבי אדני השדה, בר נש דטור והוא חיי מן טיבוריה, איפסיק טיבוריה לא חיי. {כללים}ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר ועשה מעשה ידעוני בעדים ובהתראה חייב סקילה,3 ובלא התראה כרת, ובשוגג חטאת קבועה,4 והנשאל בו בלאו.5 רנו